×
Mikraot Gedolot Tutorial
תוספתא
פירוש
הערותNotes
E/ע
תוספתא שבת ט״ותוספתא
;?!
אָ
(א) אין עוקרין בהמה אחיה ועוף במרשות היחיד, ואין צריך לומר מרשות גהרבים, אבל דוחין דבהן העד שיכנסו. כופין את הסל ובפני זהאפרוחין שיעלו ושירדו, חעלה, טאסור לטלטלו. (ב) כיצד ימסייעין את הבהמה ביום טוב, יאנופחין יבבחוטמו יגונותנין דד לתוך פיו, ידואוחד טובולד טזשלא יפול. יזרבן שמעון בן גמליאל יחאומ׳ יטמרחמין היינו כבהמה טהורה ביום טוב. (ג) קושרין את כאהטבור. כבר׳ כגיוסה כדאו׳ כהנוהגין היינו אף חותכין. כוטומנין את כזהשלייא, כדי שלא כחיוצן כטהולד. לכגון לאבספלי של שמן לבובכסות ובקופה של תבן. (ד) מהלקטין לגלמילה. לדר׳ יהודה להאומ׳ אם לא לוהלקיט חייב מיתה. וכורך לזעליה חוטי צמר וחוטי פשתן, ובלבד שלא לחיקשור. ומזלף עליה לטאת החמין, ולא עוד אלא שאדם מזלף את החמין על גבי מכתו. משכל זמן מאשעוסק מבבמילה מגחוזר אף על הציצין מדשאין מעכבין את המילה, מהפרש מואין חוזר אלא על מזציצין המעכבין מחאת המילה בלבד. (ה) בן שבעה דוחין עליו את השבת, בן מטשמנה אין דוחין עליו את השבת. ספק בן שבעה נספק בן נאשמונה, אין דוחין עליו את נבהשבת. בן נגשמונה הרי נדהוא כאבן, נהואין נומטלטלין אותו, אבל אמו נזשוחה עליו נחומניקתו. (ו) נטאין גורר טומאה מן המת לא סבאדם ולא סאבכלים, סבאין מטמא סגלא בזיבה ולא סדבצרעת, סהאין זוקק סולייבום ואין פוטר מן הייבום, סזואינו מאכיל בתרומה סח[ואין] פוסל סטבתרומה, עואינו נוחל ואינו מנחיל, עאפרש ממנו עבאבר הרי הוא כאבר מן החי, ובשר, הרי הוא כבשר מן החי. זה הכלל כל זמן שהוא חי אינו עגלא כחי ולא כמת, מת, הרי הוא כמת לכל דבר. (ז) עדאי זהו בן עהשמונה, כל שלא עויצאו לו חדשיו. עזר׳ עחאומ׳ עטסימניו פנכרין בו, פאצפרניו ושערו שלא גמרו. פבכדרך שבן שמונה באדם נפל, כך בן שמנה פגבבהמה גסה פדנפל, ובן ארבעה בדקה. פהרבן שמעון בן גמליאל פואומ׳ כל פזששהה שלשים יום באדם אינו נפל פחשנאמ׳ פטופדוייו מבן צחדש תפדה, וכל צאששהה צבשמונה ימים בבהמה אינו נפל שנ׳ ומיום השמיני והלאה ירצה צגוגו׳. (ח) צדנסית לראשון ומת, צהלשני ומת, לשלישי לא צותנשא צזדברי צחרבי, צטרבן שמעון בן גמליאל קאומר קאלשלישי קבתנשא, לרביעי לא קגתנשא. היתה יולדת קדזכרים קהוהן קונמולין קזומתין, מלה קחראשון ומת, קטשני ומת, שלישי קיתמול, רביעי לא תמול. מעשה בארבע אחיות קיאבציפרי שמלה קיבראשנה קיגומת, קידשני׳ קטוומת, קטזשלישי׳ קיזומת, ובא מעשה לפני קיחחכמים קיטואמרו רביעית לא תמול. קכאמ׳ ר׳ נתן כשהייתי קכאבמזגת קכבשל קפוטקיא היתה שם קכגאשה אחת קכדקכהשהיתה יולדת זכרים קכווהן קכזנמולין קכחומתין, מלה קכטראשנה ומת, קלשני ומת, שלישי קלאהביאתו קלבלפני, ראיתיו קלגשהוא ירוק, נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם קלדברית, אמרו לי מה קלהאני למולו, אמרתי קלולהם המתינו לו עד שיכנס בו דם. המתינו לו ומלוהו וחיה, והיו קלזקורין אותו נתן קלחהבבלי על שמי. (ט) המשוך צריך קלטשימול. קמר׳ יהודה קמאאו׳ קמבקמגמשוך לא ימול, מפני קמדשהוא מסוכן. אמרו קמהלו הרבה מלו בימי בן קמוכוזבא והיו קמזלו קמחבנים ולא מתו, קמטשנ׳ המול ימול קנאפי׳ מאה קנאפעם, קנבואו׳ קנגואת בריתי הפר, קנדלרבות את המשוך. קנהומי שנולד קנומהול, קנזומי שנתגייר מהול, ותינוק קנחשעברה זמנו, קנטושאר כל קסהנמולין, קסאאין מלין אותן אלא ביום. קסבר׳ קסגלעזר קסדבר׳ קסהשמעון קסואומ׳ בזמנן אין קסזמלין אותן קסחאלא ביום. קסטעיברה זמנן מלין אותן בין קעביום קעאבין בלילה. רבן שמעון קעבבן גמליאל קעגאומ׳ אם היה מסורבל בבשר, רואין קעדאותן בשעה שמתקשה, אם קעהנראה ערל קעומלין אותו, ואם לאו, אין קעזמלין אותו. קעחאמ׳ קעטר׳ קפיוסה קפאמנין למילה קפבשהיא ממקום פרי, שנ׳ קפגוערלתם ערלתו את פריו, קפדוכת׳ קפהוערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, קפוממקום שהולד ניכר אם זכר קפזאם נקבה משם מלין אותו. קפחאמ׳ קפטר׳ שמעון בן קצלעזר קצאלא נחלקו בית קצבשמיי ובית הלל על קצגקצדמי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני קצהשהיא ערלה קצוכבושה, על מה נחלקו, על קצזגר שנתגייר קצחכשהוא מהול, שבית קצטשמיי ראו׳ צריך להטיף ראממנו דם ברית, ובית רבהלל רגאומ׳ רדאין צריך רהלהטיף ממנו דם ברית. (י) רואמ׳ ר׳ שמעון לא נחלקו ר׳ רזליעזר ור׳ יהושע על מי שהיה רחלמול אחר רטהשבת ומלו בשבת שהוא חייב, ריעל מה נחלקו, על ריאמי שהיה לו למול ריבבערב שבת ריגומלו בשבת, רידשר׳ רטוליעזר מחייב חטאת, ור׳ יהושע פוטר. אמ׳ לו ר׳ רטזליעזר אי אתה מודה ריזבמי ריחשהיה לו למול אחר שבת ומלו ריטבשבת רכשהוא רכאחייב, שהחליף את רכבזמנו. רכגאמ׳ לו רכדר׳ יהושע לא רכהאם אמרת במי שהיה לו למול רכואחר שבת ומלו בשבת רכזשהוא חייב, רכחשאינו רכטבקום רלמול, תאמר במי שהיה לו למול רלאערב שבת ומלו בשבת רלביהא חייב, רלגשכן רלדבקום מול. רלהאמ׳ לו רלור׳ רלזליעזר נותר יוכיח, רלחשמאמש בקום אכול, רלטואם אכלו למחר הרי זה רמחייב. רמאאמ׳ לו רמבר׳ יהושע לא אם אמרת בנותר שאינו בקום אכול רמגבו רמדביום, תאמר במילה רמהשכל רמוהיום בקום מול. (יא) מפקחין על ספק רמזנפש בשבת, רמחוהזריז הרי זה משובח, רמטואין צריך רנליטול רשות רנאמבית דין. כיצד נפל לים רנבואין יכול לעלות, רנגרנדטבע׳ ספינתו בים רנהואין יכול לעלות, יורדין ומעלין אותו משם, רנוואין צריך רנזליטול רנחרשות רנטבית דין. (יב) נפל רסלבור ואין יכול לעלות, עוקרין לו רסאחוליה רסבויורדין ומעלין אותו משם, רסגואין צריך רסדליטול רשות רסהבית דין. תינוק שנכנס לבית רסוואין יכול לצאת, שוברין רסזלו דלתות הבית, רסחואפי׳ רסטהיו של רעאבן, ומוציאין אותו משם, רעאואין צריך רעבליטול רעגרשות רעדבית דין. מכבין ומפסיקין רעהלדליקה בשבת, רעווהזריז הרי זה משובח, רעזואין צריך רעחליטול רשות רעטבית דין. (יג) מי שנשכו נחש קורין לו רופא רפממקום רפאלמקום רפבושוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו רפגכרישין, רפדאוכל רפהואין צריך לעשר דברי ר׳, רפורבן שמעון בן גמליאל רפז[אומר] צריך לעשר. (יד) מחמין רפחחמין לחולה בשבת, בין להשקותו רפטבין רצלרפאותו, ואין רצאאומ׳ המתינו רצבלו שמא יחיה, אלא רצגספיקו רצדדוחה את השבת. ולא ספק שבת זו, אלא ספק שבת רצהאחרת, רצוואין רצזאומ׳ רצחיעשו דברים רצטשבגוים ובקטנים, אלא בגדולים שבישראל. שאאין שבאומ׳ שגייעשו שדדברים שההללו על פי נשים, שועל פי שזכותים, אלא שחמצרפין דעת ישראל שטעמהן. (טו) שיאמ׳ שיאר׳ שיביוסה שיגמנין שידלפיקוח נפש שדוחה את השבת, שטושנ׳ את שטזשבתתי תשמרו, יכול שיזמילה שיחועבודה שיטופיקוח נפש, שכת״ל אך, שכאחלק, פעמים שאתה שובת, שכבופעמים שכגשאי אתה שובת. שכדר׳ ליעזר או׳ מילה שכהדוחין עליה שכואת השבת, מפני מה, מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן. שכזוהרי דברים קל וחומר שכחומה על אבר אחד ממנו שכטדוחין את השבת, שלדין הוא שידחה שלאשבת על כולו. אמרו לו שלבממקו׳ שלגשבאת, מה להלן שלדודיי ולא ספק, אף כאן ודיי ולא ספק. שלהאמ׳ ר׳ עקיבא וכי במה שלוהחמירה תורה בעבודה, או בשבת, שלזהחמירה שלחבעבודה שלטיותר שממבשבת, שמאשעבודה דוחה את השבת ואין שבת דוחה שמבאותה, שמגוהרי דברים קל וחומר ומה עבודה שמדשדוחה את השבת ספק נפשות דוחה אותה, שבת שעבודה שמהדוחה אותה, שמואינו דין שספק נפשות דוחה אותה, הא שמזלמדת שמחשספק נפשות שמטדוחה את השבת. (טז) שנר׳ אחא שנאאמ׳ שנבמשם שנגר׳ שנדעקיבא שנההרי שנוהוא שנזאומ׳ אם במחתרת ימצא הגנב שנחוגו׳, בעל הבית מהו שנטודיי או ספק, הוי שסאו׳ שסאספק, אם הורגין נפש להחיות נפש בספק, דין הוא שסבשידחו את השבת להחיות שסגנפש שסדבספק, שסההא לא שסונתנו מצות שסזלישראל אלא שסחלחיות שסטבהן, שעשנ׳ אשר יעשה אותם האדם וחי שעאבהם, שעבוחי שעגבהן ולא שימות שעדבהן. שעהאין כל שעודבר עומד בפני שעזפקוח שעחנפש, שעטחוץ מע״ז שפשפאוגלוי עריות שפבושפיכות דמים. שפגבמי דברים אמורים שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד שפדאפי׳ מצוה קלה שבקלות שפהאדם נותן שפונפשו עליה, שפזשנ׳ ולא תחללו שפחאת שם קדשי שפטוגו׳ שצואומ׳ כל פעל ה׳ למענהו. זרעים, מועד, נשים, ב"ק, ב"מ, ב"ב – מהדורת הרב שאול ליברמן על פי כתב יד וינה 20 (= ב), עם שינויי נוסחאות מכתב יד ערפורט (ברלין 1220) (= א), קטעי גניזה (= ג), ודפוס ראשון (= ד), ברשותם האדיבה של בית המדרש ללימודי יהדות (כל הזכויות שמורות), שאר סדרים על פי דפוס וילנא
הערות
א חיה | ג חייה.
ב מרשות (ב״פ) | א ל ברשות.
ג הרבים | ד הרבי׳.
ד בהן | א בהם.
ה עד | א ל ח׳.
ו בפני | א לפני.
ז האפרוחין | ד האפרוחי׳ א האורחים.
ח עלה | ד עליה א עלו ל עליו.
ט אסור | ד ואסור.
י מסייעין | ל מסיעין.
יא נופחין | א ל נופח.
יב בחוטמו | ד ל בחוטמיו.
יג ונותנין דד | ד ונותנין דד׳ א ונותן את הדד.
יד ואוחד | ד א ל ואוחז.
טו בולד | ד א בוולד.
טז שלא | א ל [כדי] שלא.
יז רבן שמעון וכו׳ | ל רשב״ג [בן גמ] ונמחק המוסגר.
יח אומ׳ | ד אומר.
יט מרחמין | ל מרחמים.
כ בהמה | ד [על] בהמה.
כא הטבור | א ל הטיבור.
כב ר׳ | ד רבי א ור׳.
כג יוסה | ד א ל יוסי.
כד או׳ | ד אומר א ל אומ׳.
כה נוהגין היינו אף | א אף (והשאר ח׳) ל אף נוהגין היינו.
כו טומנין | א ל וטומנין.
כז השלייא | א השיליא ל השליא.
כח יוצן | א ייצן.
כט הולד | כ״ה ד א ל. ב החלד (וצ״ל: הוולד).
ל כגון | כ״ה ד א ל. ב וכן.
לא בספלי | א בסופלי.
לב ובכסות | ד ובכסו׳ ל בכסות.
לג למילה | א במילה.
לד ר׳ | ד רבי.
לה אומ׳ | ד אומר.
לו הלקיט | א הילקט ל הלקט.
לז עליה | ד עלי׳.
לח יקשור | ד יקשר ל יקשר.
לט את החמין | א ל חמין.
מ שכל | ד א כל ל וכל.
מא שעוסק | א שהוא עסוק.
מב במילה | כ״ה ד א ל. ב בכילה.
מג חוזר... הציצין | ד חוז׳... הציצי׳.
מד שאין מעכבין | א המעכבין (ובגליון: שאין, וההי״א נמחקה בנקודה).
מה פרש | ל פירש.
מו אין | א ל אינו.
מז ציצין | א ל הציצין.
מח את המילה | ד ח׳.
מט שמנה | ד א שמונה.
נ ספק | ל וספק.
נא שמונה (ב״פ) | ל שמנה.
נב השבת | ד השב׳.
נג שמונה | ד שמנ׳.
נד הוא | ד הו׳.
נה ואין | ל אין א ואסור.
נו מטלטלין | א לטלטלו.
נז שוחה | ד שוהה.
נח ומניקתו | ד ומיניקתו.
נט אין | א ח׳.
ס באדם | כ״ה ד א ל. ב כאדם.
סא בכלים | כ״ה א ל. ד בכלי׳ ב ככלים.
סב אין | א אינו.
סג לא2 | א ולא.
סד בצרעת | ד בצרע׳.
סה אין | א ואינו.
סו לייבום... הייבום | ל ליבום... היבום.
סז ואינו | ל אין.
סח [ואין] | כ״ה ד ל. א ואינו. ב ח׳.
סט בתרומה | כ״ה ד א. ל מן התרומה ב את התרומה.
ע ואינו1 | ל אינו.
עא פרש ממנו | א ל פירש הימנו.
עב אבר | ב אבר [מן] (ונמחק המוסגר בנקודות).
עג לא | א ח׳.
עד אי | ד ואי.
עה שמונה | ד שמונ׳ א שמנה.
עו יצאו | ד כלו.
עז ר׳ | ד רבי א ר׳ [יוסי].
עח אומ׳ | ד אומר.
עט סימניו | ב [סימניו] סימניו (ונמחק המוסגר בנקודות).
פ נכרין | א ניכרין.
פא צפרניו ושערו | ד צפורניו ושערו א ל שערו וצפרניו (א וציפרניו).
פב כדרך | ד א וכדרך.
פג בבהמה | ל ח׳.
פד נפל2 | א ל ח׳.
פה רבן שמעון בן גמליאל | ד רבן שמעון ל רשב״ג.
פו אומ׳ | ד אומר.
פז ששהה | א ששהא.
פח שנאמ׳ | א ל שנ׳.
פט ופדוייו | ל ופדויו.
צ חדש | א חודש.
צא ששהה | א ששהא.
צב שמונה | ד שמנה ל שמנת.
צג וגו׳ | ד וגומר א ל לקרבן אשה לה׳.
צד נסית | א נישאת ל נשאת.
צה לשני | א לשיני.
צו תנשא1 | א תינשא.
צז דברי... תנשא | השלמתי ע״פ ד א ל. ב ח׳.
צח רבי | א ל ר׳.
צט רבן שמעון בן גמליאל | א רבן שמע׳ בן גמל׳ ל רשב״ג.
ק אומר | א אומ׳ ל או׳.
קא לשלישי | ד לשלישית.
קב תנשא2 | ד א תינשא.
קג תנשא | ד א תינשא.
קד זכרים | ד זכרי׳.
קה והן | א והם ל הן.
קו נמולין | א נימולים.
קז ומתין | כ״ה ד ל. א ומתים ב ומלין.
קח ראשון | א הראשון.
קט שני | כ״ה ד ל. א שיני ב שלישי.
קי תמול1 | א ל ומת.
קיא בציפרי | ד בצפורי א בציפורי ל שבצפורי.
קיב ראשנה | ד א ל ראשונה.
קיג ומת1 | א ח׳.
קיד שני׳ | ד שניה א ל שנייה ב שני.
קטו ומת2 | א ח׳.
קטז שלישי׳ | ד א ל שלישית ב שלישי.
קיז ומת3 | א ומתו.
קיח חכמים | ד רבן שמעון בן גמליאל א רבן גמליאל ל רשב״ג.
קיט ואמרו | ד ואמר א ל ואמ׳.
קכ אמ׳ | ד אמר.
קכא במזגת | ד במדינת א במזיגת.
קכב של קפוטקיא | א קפוטיקיא.
קכג אשה | ל ח׳.
קכד שהיתה | ד שהית׳.
קכה שהיתה יולדת | ל שיולדת.
קכו והן | ל הן.
קכז נמולין | א נימולין.
קכח ומתין | ד ומתי׳ א ומתים.
קכט ראשנה | ד א ל ראשון.
קל שני | ד ושני א שיני ל [מלה] שני.
קלא הביאתו | ל הביאוהו.
קלב לפני | ד לפניו א לפניי.
קלג שהוא | ד שהי׳ א ל בשרו.
קלד ברית | ד ברי׳.
קלה אני | ד א ל אנו.
קלו להם | ד לה׳ ל להן.
קלז קורין | א קוראין.
קלח הבבלי | א ל ח׳.
קלט שימול | א למול.
קמ ר׳ | ד רבי.
קמא או׳ | ד אומר ל אומ׳.
קמב משוך | ל המשוך.
קמג משוך לא ימול | א אינו צריך למול אם המשיך.
קמד שהוא מסוכן | ל שמסוכן.
קמה לו | א ח׳.
קמו כוזבא | ד ל כוזיבא.
קמז לו | ד א להם ל להן.
קמח בנים | ד בני׳.
קמט שנ׳ | ד שנאמר.
קנ אפי׳ | א אפילו.
קנא פעם | ד א ל פעמים.
קנב ואו׳ | ד ל ואומ׳.
קנג ואת | ד א ל את.
קנד לרבות | ד לרבו׳.
קנה ומי | ל מי.
קנו מהול | א [כשהוא] מהול.
קנז ומי2 | ד א ל וגר.
קנח שעברה | א שעבר ל שעיבר.
קנט ושאר כל | וכל.
קס הנמולין | א הנימולין.
קסא אין מלין אותן | א אין נימולין ל לא יהו נמולין.
קסב ר׳ | ד רבי.
קסג לעזר | ד ל אלעזר א שמעון.
קסד בר׳ | ד ברבי א בן.
קסה שמעון | א אלע׳.
קסו אומ׳ | ד אומר ל או׳.
קסז מלין (ב״פ) | א ל מולין.
קסח אלא | כ״ה ד א ל. ב ח׳.
קסט עיברה | ד א עבר ל עיבר.
קע ביום | ד ביו׳.
קעא בין2 | ד א ל ובין.
קעב בן גמליאל | כ״ה ד א ל. ב ח׳.
קעג אומ׳ | א או׳.
קעד אותן | א אותו.
קעה נראה | ד נרא׳.
קעו מלין1 | א מולין ל מולו.
קעז מלין2 | א ל מולין.
קעח אמ׳ | ד אמר א ואמ׳.
קעט ר׳ | ד רבי.
קפ יוסה | ד א ל יוסי.
קפא מנין | ד מניין.
קפב שהיא ממקום | ד שהוא ממקום א שהיא במקום ל שבמקום.
קפג וערלתם | ד וערלת׳.
קפד וכת׳ | ד ל ואומר א ואו׳.
קפה וערל| א ערל.
קפו ממקום שהולד | א מקום שהוולד.
קפז אם2 | ל ואם.
קפח אמ׳ | ד אמר א וא׳.
קפט ר׳ | ד רבי.
קצ לעזר | ד ל אלעזר א אלע׳.
קצא לא... הלל | א ח׳.
קצב שמיי | ד ל שמאי.
קצג מי | ל ח׳.
קצד מי שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית | א צריך להטיף ממנו דם ברית על הנולד כשהוא מהול.
קצה שהיא ערלה | א ל שערלה.
קצו כבושה | א כבושה [היא].
קצז גר | ל ח׳.
קצח כשהוא | ל ח׳.
קצט שמיי | ד א ל שמאי.
ר או׳ | ד אומר א אומ׳.
רא ממנו | ל ח׳.
רב הלל | א הילל.
רג אומ׳ | ד אומר ל או׳.
רד אין | ל אינו.
רה להטיף... ברית | ד א ל ח׳.
רו אמ׳ ר׳ | ד אמר רבי.
רז ליעזר | ד א ל אליעזר.
רח למול | ד ל [לו] למול.
רט השבת | ד א ל שבת.
רי על מה... חייב | ל ח׳.
ריא מי | א [מה] מי (ונמחק המוסגר).
ריב בערב | א ערב.
ריג ומלו בשבת | ד ומל בשב׳.
ריד שר׳... ור׳ | ד שרבי... ורבי.
רטו ליעזר | ד א אליעזר.
רטז ליעזר | ד אליעזר א אליע׳.
ריז במי | א למי.
ריח שהיה | ד שהי׳.
ריט בשבת | א בשבת [שר׳ אליע׳ מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר] (ונמחק המוסגר בנקודות).
רכ שהוא | ד שהו׳. א ח׳.
רכא חייב | א ח׳.
רכב זמנו | ד א ל זמנו [אף מי שהיה לי (א ל לו) למול בע״ש (א ל ערב שבת) ומלו בשבת יהא חייב שכן החליף (א שהחליף)].
רכג אמ׳ | ד אמר.
רכד ר׳ | ד רבי.
רכה אם אמרת | ד אמר׳ א אם אמרתה.
רכו אחר | א ערב (ובגליון תוקן: אחר).
רכז שהוא חייב | א ל ח׳.
רכח שאינו | ל ח׳ (ותלוי בין השורות).
רכט בקום | ל במקום.
רל מול | א ומול.
רלא ערב | א בערב.
רלב יהא חייב | א ל ח׳.
רלג שכן | א שאינו (ובגליון תוקן: שהוא) ל שכן [הוא].
רלד בקום | ל מקום.
רלה אמ׳ | ד אמר.
רלו ר׳ | ד רבי.
רלז ליעזר | ד א ל אליעזר.
רלח שמאמש | ל שאמש.
רלט ואם | ל אם.
רמ חייב | ל חייב [חטאת].
רמא אמ׳ | ד אמר.
רמב ר׳ | ד רבי.
רמג בו | א כל.
רמד ביום | ד ביו׳ א היום.
רמה שכל | א שהיא כל.
רמו היום | ד היו׳.
רמז נפש | ד נפשו׳ א נפשות.
רמח והזריז | ל הזריז.
רמט ואין | א ל ואינו.
רנ ליטול | א ליקח. ל ח׳.
רנא מבית | ל בית.
רנב ואין1 | א ל ואינו.
רנג טבע׳... לעלות | כ״ה ד. ב ח׳.
רנד טבע׳ | א ל טבעה.
רנה ואין2 | א ואינו.
רנו ואין (ב״פ) | א ואינו.
רנז ליטול | ל ח׳.
רנח רשות | ד רשו׳.
רנט בית | א מבית.
רס לבור | א ל לבאר.
רסא חוליה | ד א חוליא.
רסב ויורדין | א ל ח׳.
רסג ואין | א ואינו ל אין.
רסד ליטול | ל ח׳.
רסה בית | א מבית.
רסו ואין | א ואינו.
רסז לו | ד ח׳.
רסח ואפי׳ | ד א ואפילו ל אפי׳.
רסט היו | א ל הן.
רע אבן | א אבן [ומעלין אותו].
רעא ואין | א ואינו.
רעב ליטול | ל ח׳.
רעג רשות | ד רשו׳.
רעד בית | א מבית.
רעה לדליקה | ד לדלקה א דליקה ל בדליקה.
רעו והזריז | ל הזריז.
רעז ואין | א ואינו.
רעח ליטול | ד ל ח׳.
רעט בית דין | א מבית דין ל ב״ד.
רפ ממקום | ד ממקו׳.
רפא למקום | א ח׳.
רפב ושוחטין | ד ושוחטי׳ [טוחין] ל שוחטין.
רפג כרישין | ד ל כרשין.
רפד אוכל | א ל ח׳.
רפה ואין | א ואינו.
רפו רבן שמעון בן גמליאל | ד רשב״ג א ר׳ שמעון בן אלע׳ ל ר׳ אלעזר בר׳ שמעון.
רפז [אומר] | כ״ה ד. א אומ׳ ל או׳. ב ח׳.
רפח חמין לחולה | ל לחולה חמין.
רפט בין2 | ד א ל ובין.
רצ לרפאותו | ד לרפואתו.
רצא אומ׳ | ד א אומרין ל או׳.
רצב לו | ל ח׳.
רצג ספיקו | ד ספקו.
רצד דוחה את השבת | ד דוחה שבת. א ח׳.
רצה אחרת | ד אחר׳.
רצו ואין | ל אין.
רצז אומ׳ | ד אומרי׳.
רצח יעשו | ל ייעשו.
רצט בגוים | כ״ה ד ל. ב ח׳.
ש בגוים... הללו | א ח׳.
שא אין | ל ואין.
שב אומ׳ | ד אומרי׳ ל או׳.
שג ייעשו | ד ל יעשו.
שד דברים | ד דברי׳.
שה הללו | ל ח׳.
שו על2 | א ל ועל.
שז כותים | ד כותיים ל כותי.
שח מצרפין | ל מצטרפין.
שט עמהן | א עמהם.
שי אמ׳ | ד אמר א א׳.
שיא ר׳ | ד רבי.
שיב יוסה | ד א ל יוסי.
שיג מנין | ד מניין.
שיד לפיקוח | ל לפקוח.
שטו שנ׳ | ד שנאמ׳.
שטז שבתתי תשמרו | ד ל שבתותי תשמורו.
שיז מילה | ד ל במילה א [אפילו] במילה.
שיח ועבודה | א ל ובעבודה.
שיט ופיקוח | א ובפיקוח ל ובפקוח.
שכ ת״ל | ד תלמוד לומר.
שכא חלק | א ל ח׳.
שכב ופעמים | ד א פעמים.
שכג שאי | א ל שאין.
שכד ר׳ ליעזר או׳ | ד רבי אליעזר אומר א ר׳ אליעזר אומ׳ ל אמ׳ ר׳ אלעזר.
שכה דוחין עליה | ד דוחין עלי׳ א ל דוחה.
שכו את השבת | ד השב׳.
שכז והרי | א ל והלא.
שכח ומה | ד ל ומה [אם]. א ח׳.
שכט דוחין | ד א ל דוחה.
של דין... כולו | א ל וכולו (ל על כולו) לא ידחה את השבת.
שלא שבת | ד השבת.
שלב ממקו׳ | ד א ל ממקום.
שלג שבאת | ד שבאת׳ א ל שבאתה.
שלד ודיי (ב״פ) | ד א ל ודאי.
שלה אמ׳ ר׳ עקיבא | ד אמר רבי עקיבה. א ח׳.
שלו החמירה | ד החמיר׳.
שלז החמירה | ד החמירו.
שלח בעבודה | א עבודה.
שלט יותר | ד יתר. א ל ח׳.
שמ מבשבת | א משבת.
שמא שעבודה | ד ל שהעבודה.
שמב אותה | א ל את העבודה.
שמג והרי | א והלא.
שמד שדוחה | א דוחה.
שמה דוחה2 | ד דוח׳.
שמו אינו דין שספק | א ל דין הוא שיהא ספק.
שמז למדת | א למדתה.
שמח שספק | א ל לספק.
שמט דוחה | א ל שדוחה.
שנ ר׳ | ד רבי.
שנא אמ׳ | א אומ׳.
שנב משם | ד א ל משום.
שנג ר׳ | ד רבי.
שנד עקיבא | א עקי׳.
שנה הרי הוא אומ׳ | א ח׳.
שנו הוא | ל ח׳.
שנז אומ׳ | ד אומר.
שנח וגו׳ | ד וגומ׳ א והוכה ומת.
שנט ודיי | ד ל ודאי א וודאי.
שס או׳ | ד אומר א אומ׳.
שסא ספק | א ספק [נפשות].
שסב שידחו | א ל שידחה.
שסג נפש | ב [אמ׳] נפש.
שסד בספק | ב בספק [דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק].
שסה הא | ל ח׳.
שסו נתנו | א ל ניתנו.
שסז לישראל | א ח׳.
שסח לחיות | ל להחיות.
שסט בהן | א בהם.
שע שנ׳ | ד שנאמר.
שעא בהם | ד בהן.
שעב וחי בהן | ל ח׳.
שעג בהן1 | א בהם.
שעד בהן2 | א ל בהם.
שעה אין כל | ד ל אין לך א ואין לך.
שעו דבר עומד | א שעומד.
שעז פקוח | ד א פיקוח.
שעח נפש | א נפש [אלא שלשה דברים].
שעט חוץ מע״ז | א עבודה זרה ל חוץ מעבודה זרה.
שפ וגלוי | ד א וגילוי.
שפא וגלוי עריות ושפיכות דמים | ל ושפיכות דמים וגלוי עריות.
שפב ושפיכות דמים | ד ושפיכו׳ דמי׳.
שפג במי דברים וכו׳ | ד ל בד״א א במה דבר׳ אמורים.
שפד אפי׳ | ד א אפילו.
שפה אדם נותן | א נותן אדם.
שפו נפשו | ל נפש.
שפז שנ׳ | ד שנאמר.
שפח את | ל אם.
שפט וגו׳ | ד וגומר א ונקדשתי בתוך בני ישראל ל ונקדשתי.
שצ ואומ׳ | ד ואומר א ואו׳.
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tosefta
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×