Tosefta Printings Bava Kamma 2 – תוספתא דפוסים בבא קמא ב‏ – Tosefta Gedolah

תוספתא

פירוש

(א) ^אתרנוגלין שהידסו את העיסה, ואת ^בהפירות, או ^גשניקירו, ^דמשלמין חצי נזק. הידסו עפר על גבי עיסה ועל גבי פירות, משלמין נזק שלם, היו ^המחטחטין בחבלו של דלי, ^ונפל ונשבר ^זמשלם נזק שלם. נפל ונשבר ^חושיבר כלי אחר, על ^טהראשון משלמין נזק שלם ועל האחרון ^ימשלמין חצי נזק. ^יאתרנגלין שירדו ^יבלגינה ^יגושיברו את החליפין, וקיטמו את הירק, ^ידמשלמין נזק שלם. ^טוסימכוס ^טזאו׳ על ^יזהקיטום נזק שלם, ועל ^יחהשיבור חצי נזק. תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו, משלם נזק שלם. ברוח שבכנפיו, חצי נזק. ^יטסימכוס ^כאומ׳ נזק שלם. הכלב והגדי שנפלו ^כאוהזיקו, הרי ^כבאילו פטורין. קפצו והזיקו, הרי אילו חייבין. אבל אדם שקפץ בין מלמעלה ^כגבין מלמטה ^כדוהזיק, הרי ^כהזה חייב. נפל ^כועל גבי חבירו והזיק התחתון בעליון, ^כזהעליון חייב, ^כחהעליון בתחתון, התחתון פטור. ^כטואם אמ׳ לו קבלני, ^לשניהן אחריין זה לזה. (ב) ^לאאי זהו תם ואי זהו מועד, מועד שהעידו בו שלשה ^לבימים, ותם ^לגשהיו ^לדהתינוקות ^להממשמשין ^לולו בין קרניו. נעשה תם בן יומו, ונעשה ^לזמועד בן יומו. ^לחצהב בין הבקר שלשה ^לטפעמים זה אחר זה, ^מאפי׳ ביום אחד, הרי זה תם. רדף ^מאשלשה רדיפות זו אחר זו, ^מבאפי׳ ביום אחד, הרי זה מועד, דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה ^מגאו׳ מועד שהעידו בו שלשה ימים זה אחר זה, ותם שהחזיר בו שלשה ימים ^מדזה אחר זה. לעולם ^מהאין נעשה שור המועד עד שיעידוהו בפני בעלים ובפני בית דין, ^מוהעידוהו בפני בעלים, ולא בפני בית דין, בפני בית דין, ולא בפני בעלים, אין נעשה ^מזשור המועד עד שיעידוהו בפני ^מחבעלים ובפני בית דין. העידוהו בפני שנים יום ^מטהראשון, בפני שנים יום ^נהשיני, בפני שנים יום השלישי, הרי ^נאאילו שלש ^נבעדיות, והן עדות ^נגאחת. נמצאת כת הראשונה זוממת, הרי ^נדיום אחד פטור מלשלם, ^נה[שניה זוממת] ^נושני ימים פטור מלשלם, ^נז(שניה זוממת). (ג) ^נחהרי שלשתן זוממין, הוא פטור והן חייבין, ^נטעל זה ^סנאמ׳ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. (ד) נשברה כדו ^סאוצלוחיתו ברשות הרבים, ובא אחר ^סבוהוזק בהן, הרי זה חייב. ר׳ יהודה פוטר, שאין ^סגשמירתן עליו. מודה ר׳ ^סדיהוד׳ ^סהלחכמים במניח אבנו ^סווצלוחיתו ^סזברשות הרבים ובא ^סחאחר והוזק בהן ^סטשהוא חייב, ^עששמירתו עליו. ^עאמודים ^עבחכמים לר׳ ^עגיהודה במניח ^עדקנקנים ^עהלראש הגג לנגבן, ונפלו ונשברו, ובא ^עואחר ^עזוהוזק בהן שהוא ^עחפטור, מפני שאין שמירתן עליו. הניח אבנו ומשאו ^עטברשות הרבים, אמרו לו פנה אותן, ^פאמ׳ להן אי ^פאאיפשי בהן, כל הקודם ^פבבהן זכה, ^פגואם בא ^פדאחר ^פהוהוזק בהן, הרי זה חייב. ^פונפלה כותלו ^פזלרשות הרבים, ^פחאמ׳ לו פנה אותן, ^פטואמ׳ אי ^צאיפשי ^צאבהן, כל הקודם ^צבבהן זכה, ^צגואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. (ה) המפריח ^צדגדירו ^צהבקוצין ובצרורות לרשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה פטור. נפלו, ובא ^צואחד והוזק בהן, הרי זה חייב. בנאן כדרכו, פטור עד שיתנו לו זמן. נתנו לו ^צזזמן, ונפלו בתוך ^צחזמן, פטור, ^צטלאחר זמן, ^קחייב. וכמה הוא ^קאזמן, אין פחות משלשים יום. (ו) המצניע קוצים ^קבוזכוכית בתוך כותלו של ^קגחבירו, ובא בעל הכותל וסתרו, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. חסידים הראשונים היו מוציאין ^קדאותן לתוך שדות ^קהעצמן, ומעמיקין להן ^קושלשה טפחים, כדי שלא ^קזתעלים המחרישה. היה ^קחבא בקופה של תבן ^קטובא חבילה של קוצים ברשות הרבים, ובא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב. ^קיר׳ יהודה פוטר, שלא ^קיאנתנו ערי ^קיבישראל אלא לכך. כגון ^קיגאלו הפותחין ביביהן והגורפין מערותיהן ^קידברשות הרבים ^קטובימי החמה שאין להן רשות, ^קטזבימו׳ הגשמים אף על פי שיש ^קיזלהן רשו׳, ובא ^קיחאח׳ והוזק בהן, ^קיטהרי זה חייב. (ז) המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, ובא ^קכאחד ^קכאוהוזק בהן הרי זה חייב, ^קכבוכל הקודם ^קכגבהן זכה. (ח) ^קכדההופך את הגלל ^קכהלזכות בה ^קכוברשות הרבים, ובא ^קכזאחד והוזק ^קכחבהן, הרי זה חייב, ואסורה ^קכטמשום גזל. רבן שמעון בן גמליאל ^קלאו׳ כל המקלקלין ^קלאברשות ^קלבהרבים מותרין ^קלגמשום גזל. קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, בא ^קלדחבירו ^קלהונתקל בו ונפל, ^קלובא חבירו ונתקל בו ונפל, הראשון משלם ^קלזלשיני, והשיני לשלישי. ^קלחואם מחמת הראשון נפלו ^קלטכולם, הראשון משלם על ידי ^קמכולם. וחייבין על ^קמאנזקי אדם ופטורין על נזקי כלים. ^קמבלפיכך אם הזהירו זה את זה הרי ^קמגאילו פטורין. (ט) חמרין ^קמדשהיו מהלכין זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל, ^קמהבא ^קמוחבירו ^קמזונתקל בו ונפל, ^קמחבא חבירו ^קמטונתקל בו ונפל, ^קנאפי׳ מאה כולן פטורין. ^קנאהראשון משלם לשני, והשני לשלישי. ואם מחמת הראשון נפלו כולם הראשון משלם על ידי כולם, שחייב על נזקי אדם ^קנבופטור על נזקי בהמה, לפיכך אם הזיקו זה את זה ^קנגכולם פטורין. שור שדחף את ^קנדחבירו ^קנהוחבירו את חבירו הראשון משלם ^קנולשני והשני לשלישי, ^קנזואם מחמת הראשון נפלו, הראשון משלם על ידי ^קנחכולן. ^קנטחמש ^קסשישבו על גבי ספסל ונשבר, כולן חייבין לשלם. ^קסאואם מחמת ^קסבהאחרון נשבר, האחרון משלם על ידי ^קסגכולן. (י) ^קסדחמורים שרגליו של ^קסהאחד ^קסומהם רעות ^קסזאינן רשאין לעבור עליו. ^קסחנפל, רשאין לעבור עליו. היה אחד ^קסטמהן טעון ואחד ^קערכוב, ^קעא[מעבירין את ^קעבטעון מפני הרכוב. אחד ^קעגטעון] ואחד ריקן, ^קעדמעבירין את הריקן מפני הטעון. אחד רכוב ואחד ^קעהריקן, מעבירין את הריקן מפני הרכוב. היו שניהן ^קעוטעונין, ^קעזשניהן רכובין, שניהן ^קעחריקנין, עושין פשרה ^קעטביניהן. וכן שתי ספינות שהיו באות זו כנגד זו, אחת פרוקה ואחת טעונה, מעבירין את ^קפהפרוקה מפני הטעונה. ^קפאשתיהם פרוקות ושתיהן טעונות עושות פשרה ^קפבביניהן. (יא) שנים שהיו מהלכין ברשות ^קפגהרבים, ^קפדאחד רץ ואחד מהלך, ^קפהשניהם רצין ^קפושניהם מהלכין, ^קפזשניהם ^קפחממשמשין, והזיקו זה את זה, ^קפטשניהן פטורין, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. איסי הבבלי ^קצאו׳ הרץ חייב, מפני ששינה. ומודה איסי הבבלי שאם היה ערב שבת עם ^קצאחשיכה, ^קצבפטור. (יב) ^קצגמסקלין דרך רשות הרבים דברי ר׳ יהושע, ר׳ עקיבא ^קצדאומ׳ ^קצהכשם שאין לו רשות לקלקל כך ^קצואין לו רשות לסקל, ואם ^קצזסיקל יוציא לים או לנהר או ^קצחלמקום ^קצטהטרשים. ^רוהמסקל נוטל מן האמצע ונותן לצדדין, ^ראואם בא אחר והוזק בהן, הרי זה חייב, ^רבאע״פ שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם מלפני ^רגהרואין ונותן ^רדלכל ^רההסומין ^רושדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין. דרך הרואין להלך באמצע ^רזוהסומין ^רחמן הצדדין. המסקל נוטל ^רטמתוך שדהו ונותן לרשות הרבים ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב, ^ריאע״פ שאמרו הרי הוא כמסקל מתוך שאינו שלו ונותן לתוך שלו. (יג) מעשה באחד שהיה מסקל מתוך שדהו ^ריאונתן לרשות ^ריבהרבי׳, היה חסיד אחד רודפו, ^ריגאמ׳ לו מפני מה אתה מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך, ^רידשחק עליו. לאחר זמן ^רטונצטרך אותו האיש ומכר את שדהו, והיה מהלך באותו מקום ^רטזונתקל, ^ריזאמ׳ לא לחנם אמ׳ לי אותו ^ריחהאיש הרי ^ריטאתה מסקל מתוך שאינו שלך ^רכלתוך ^רכאשהוא שלך. זרעים, מועד, נשים, ב"ק, ב"מ, ב"ב – מהדורת הרב שאול ליברמן על פי כתב יד וינה 20 (= ב), עם שינויי נוסחאות מכתב יד ערפורט (ברלין 1220) (= א), קטעי גניזה (= ג), ודפוס ראשון (= ד), ברשותם האדיבה של בית המדרש ללימודי יהדות (כל הזכויות שמורות), שאר סדרים על פי דפוס וילנא

הערות

^א תרנוגלין | ד תרנגולין.

^ב הפירות | ד הפירו׳.

^ג שניקירו | א ד שניקרו.

^ד משלמין | ד משלמים.

^ה מחטחטין | א ד מחטטין.

^ו נפל1 | א ונפל.

^ז משלם | א משלמין.

^ח ושיבר | א ד ושבר.

^ט הראשון משלמין | א ראשון משלם.

^י משלמין2 | א ח׳.

^יא תרנגלין | א תרנוגלין ד תרנגולין.

^יב לגינה | ד לגנה.

^יג ושיברו | ד ושברו.

^יד משלמין | א משלם ד משלמי׳.

^טו סימכוס | א סומכוס.

^טז או׳ | ד אומר.

^יז הקיטום | א הקיסום.

^יח השיבור | ד השבור.

^יט סימכוס | א סומכוס.

^כ אומ׳ | ד אומר.

^כא והזיקו1 | ד ח׳.

^כב אילו (ב״פ) | ד אלו.

^כג בין2 | א ובין.

^כד והזיק1 | א והיזיק.

^כה זה | א זה.

^כו על גבי חבירו | א ע״ג חברו.

^כז העליון חייב | ד ח׳.

^כח העליון2 | א והעליון.

^כט ואם אמ׳ לו קבלני | א אם אמ׳ לו קבליני ד ואם אמר לו קבלני.

^ל שניהן אחריין | א שניהם אחראין ד שניהן אחראין.

^לא אי זהו תם ואי זהו | א איזה הוא תם ואיזה הוא ד איזהו תם ואיזה הוא.

^לב ימים | ד ח׳.

^לג שהיו | א שיחזרו.

^לד התינוקות | א תינוקות ד התנוקות.

^לה ממשמשין | א למשמש.

^לו לו | א ח׳ ד בו.

^לז מועד | כ״ה א ד. ב ח׳.

^לח צהב בין | א סחק בין ד צהבין.

^לט פעמים | א עמים (ותוקן: פעמים, ע״י תליית פ״ה בין השורות).

^מ אפי׳ | א ד אפילו.

^מא שלשה | א ד שלש.

^מב אפי׳ | א ד אפילו.

^מג או׳ | ד אומר.

^מד זה אחר זה | א זה אחר זה [וזה אחר זה].

^מה אין - בעלים | בד נכפל.

^מו העידוהו - בית דין1 | ד ח׳.

^מז שור המועד | א מועד.

^מח בעלים | ד בעל.

^מט הראשון | ב [אחד] (וסומן למחיקה) הראשון.

^נ השיני | ד השני.

^נא אילו | ד אלו.

^נב עדיות | ד עידויות.

^נג אחת | א אחת [להזמה].

^נד יום אחד | א שני ימים.

^נה [שניה זוממת] | א שנייה זוממת. ב ד ח׳.

^נו שני ימים | א הרי יום אחד.

^נז (שניה זוממת) | א ח׳ ד שנייה זוממת.

^נח הרי | א נמצאו.

^נט על | ד ועל.

^ס נאמ׳ | א ד נאמר.

^סא וצלוחיתו | ד וצלוחותיו.

^סב והוזק | א והוּזַקַ.

^סג שמירתן | א שמירתו.

^סד יהוד׳ | א ד יהודה.

^סה לחכמים | א ד לחכמ׳.

^סו וצלוחיתו | ד וצלוחת׳.

^סז ברשות הרבים | א לרשות הרב׳ ד בר״ה.

^סח אחר והוזק | א אחר והוזַק ד אח׳ והוז׳.

^סט שהוא חייב | א הרי זה חייב ד שהו׳ חיי׳.

^ע ששמירתו | א [מפני] ששמירתן ד [מפני] ששמירתו.

^עא מודים | ד ומוד׳.

^עב חכמים | א חכמ׳ ד חכמי׳.

^עג יהודה | ד יהו׳.

^עד קנקנים | ד קנקני׳.

^עה לראש | א בראש ד ברא׳.

^עו אחר | ד אח׳.

^עז והוזק | א והוזַק.

^עח פטור | ד פטו׳.

^עט ברשות הרבים | כ״ה א ד (ד בר״ה). ב ברשות.

^פ אמ׳ להן | א אמ׳ ד אמר להם.

^פא איפשי | ד איפשר.

^פב בהן2 3 | א בהם.

^פג ואם | א ח׳.

^פד אחר | ד אח׳.

^פה והוזק | א והוזק.

^פו נפלה כותלו | א נפלו כתליו.

^פז לרשות | א לרש׳.

^פח אמ׳ | א ואמרו ד אמר.

^פט ואמ׳ | ד ואמר.

^צ איפשי | ד איפשר.

^צא בהן | א בהם.

^צב בהן1 | א בהם.

^צג ואם | א ח׳.

^צד גדירו | ד גדרו.

^צה בקוצין | א בקוצים.

^צו אחד | א ד אחר.

^צז זמן2 | ד ח׳.

^צח זמן (ב״פ) | א הזמן.

^צט לאחר | א ולאחר.

^ק חייב | ד [הרי זה] חייב.

^קא זמן אין פחות | ב ח׳ (והושלם ע״פ א ד).

^קב וזכוכית | א וסכוכיות.

^קג חבירו | ד חברו.

^קד אותן | ד אותו.

^קה עצמן | א עצמַן.

^קו שלשה טפחים | ד ג׳ טפחין.

^קז תעלים | א תעכב ד תעלם.

^קח בא | ד ח׳.

^קט ובא חבילה | א ובחבילה.

^קי ר׳ - חייב | ב ח׳ (והושלם ע״פ א ד).

^קיא נתנו | א ניתנו.

^קיב ישראל | א ישר׳.

^קיג אלו הפותחין ביביהן | א אילו הפותקין ביביביהן.

^קיד ברשות | א ברש׳.

^קטו בימי | א בימות.

^קטז בימו׳ | א בימות.

^קיז להן רשו׳ | א להם רשות.

^קיח אח׳ והוזק | א אחר והוזק.

^קיט הרי זה | א ח׳.

^קכ אחד | א ד אחר.

^קכא והוזק | א והוזק.

^קכב וכל | א כל.

^קכג בהן | א בהם.

^קכד ההופך | ד החופר.

^קכה לזכות | ד לזכו׳.

^קכו ברשות הרבים | א ברש׳ הרב׳ ד בר״ה.

^קכז אחד | ד אחר.

^קכח בהן | ד בה.

^קכט משום | ד משם.

^קל או׳ | א ד אומ׳.

^קלא ברשות | א ברש׳.

^קלב הרבים | א הרב׳ ד הרבי׳.

^קלג משום | ד משם.

^קלד חבירו | ד חברו.

^קלה ונתקל בו ונפל1 | כ״ה א ד. ב ונפל ונתקל בו.

^קלו בא2 - ונפל2 | א ד ח׳.

^קלז לשיני והשיני | ד לשני והשני.

^קלח ואם | א אם.

^קלט כולם1 | א ח׳.

^קמ כולם2 | א ד כולן.

^קמא נזקי (ב״פ) | א נזקי.

^קמב לפיכך | ד לפי׳.

^קמג אילו | ד אלו.

^קמד שהיו | א ח׳.

^קמה בא | א בא [בא] (נקוד למחיקה).

^קמו חבירו | ד חברו.

^קמז ונתקל | א ונִתְקל.

^קמח בא חבירו | ד ובא חברו.

^קמט ונתקל | א ונִתְקִל.

^קנ אפי׳ | א ד אפילו.

^קנא הראשון - פטורין | א ח׳.

^קנב ופטור | ד ופטר.

^קנג כולם | ד כולן.

^קנד חבירו (ב״פ) | ד חברו.

^קנה וחבירו | ד וחברו.

^קנו לשני והשני | א לשיני והשיני.

^קנז ואם | א אם.

^קנח כולן | א כולם ד כולם [דאפילו הן מאה כולן פטורין].

^קנט חמש | א ד חמשה.

^קס שישבו | ד שיש בו.

^קסא ואם | א אם.

^קסב האחרון1 | כ״ה א ד. ב הראשון.

^קסג כולן | א ד כולם.

^קסד חמורים | א חמוׁרִים ד חמורין.

^קסה אחד | ד אחת.

^קסו מהם | א ד מהן.

^קסז אינן | ד אין.

^קסח נפל - עליו | א ח׳.

^קסט מהן | א ח׳.

^קע רכוב | ד רוכב.

^קעא [מעבירין - טעון] | ב ח׳ (והושלם ע״פ א ד).

^קעב טעון2 | א הטעון (נקודה בעי״ן).

^קעג טעון | ד טוען.

^קעד מעבירין - ריקן | א ח׳.

^קעה ריקן2 | ד רקן.

^קעו שניהם טעונין | ב ח׳ (והושלם ע״פ א ד).

^קעז שניהן2 3 | א ושניהם.

^קעח ריקנין | א ריקנים.

^קעט ביניהן | א ביניהם.

^קפ הפרוקה מפני הטעונה | ד הפרוק׳ מעני הטעונ׳.

^קפא שתיהם | א שתיהן ד שתיה׳.

^קפב ביניהן |א ביניהם.

^קפג הרבים | ד הרבי׳.

^קפד אחד | ד אחר.

^קפה שניהם רצין | ד שניהן רץ.

^קפו שניהם2 | א ושניהם ד שניהן.

^קפז שניהם3 | א ושניהן.

^קפח ממשמשין | ד ממששין.

^קפט שניהן | א שניהם.

^קצ או׳ | א אומ׳ ד אומר.

^קצא חשיכה | ד חשיכ׳.

^קצב פטור | א שפטור.

^קצג מסקלין | ד מסלקין.

^קצד אומ׳ | ד אומר.

^קצה כשם | א כדרך.

^קצו אין לו רשות לסקל | א ד לא יסקל.

^קצז סיקל | ד סקל.

^קצח למקום | ד למקומו׳.

^קצט הטרשים | א הטרשין ד הטרשי׳.

^ר והמסקל | א מסקל.

^רא ואם בא | א ובא.

^רב אע״פ | א ד אף על פי.

^רג הרואין | ד הרואי׳.

^רד לכל | א ד לפני.

^רה הסומין | סומין.

^רו שדרך בהמה | ד שדר׳ בהמ׳.

^רז והסומין | ד והסומי׳.

^רח מן הצדדין | ב ד מן האמצע (ותוקן ע״פ א). א מצדדין.

^רט מתוך | ד מתו׳.

^רי אע״פ | א ד אף על פי.

^ריא ונתן | א ד ונותן.

^ריב הרבי׳ | א הרב׳.

^ריג אמ׳ לו | א ח׳.

^ריד שחק | א שיחק.

^רטו נצטרך | א נצרך.

^רטז ונתקל | א וניתקל.

^ריז אמ׳ (ב״פ) | ד אמר.

^ריח האיש | א ד חסיד.

^ריט אתה | ד את.

^רכ לתוך | א ד [ונותן] לתוך.

^רכא שהוא | א ד ח׳.

(א) תרנגולין שהידסו את העיסה ואת הפירות או שניקרו משלמין חצי נזק הידסו עפר על גבי עיסה ועל גבי פירות משלמין נזק שלם היו מחטטין בחבלי של דלי נפל ונשבר משלם נזק שלם נפל ונשבר ושבר כלי אחר על הראשון משלמין נזק שלם ועל האחרון משלמין חצי נזק תרנגולין שירדו לגינה ושברו את החליפין וקיטמו את הירק משלמין נזק שלם סומכוס אומר על הקיטום נזק שלם ועל השבור חצי נזק תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו משלם נזק שלם ברוח שבכנפיו חצי נזק סומכוס אומר נזק שלם הכלב והגדי שנפלו הרי אלו פטורין קפצו והזיקו הרי אלו חייבין אבל אדם שקפץ בין מלמעלה בין מלמטה והזיק ה״ז חייב נפל על גבי חבירו והזיק התחתון בעליון והעליון בתחתון התחתון פטור ואם אמר לו קבלני שניהן אחראין זה לזה. (ב) איזהו תם ואיזהו מועד מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שהיו התינוקות ממשמשין בו בין קרניו. נעשה תם בן יומו ונעשה מועד בן יומו. צהבין הבקר שלשה פעמים זה אחר זה אפילו ביום אחד הרי זה תם. רדף שלש רדיפות זו אחר זו אפילו ביום אחד הרי זה מועד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מועד שהעידו בו ג׳ ימים זה אחר זה ותם שהחזיר בו ג׳ ימים זה אחר זה. (ג) לעולם אין נעשה שור מועד עד שיעדוהו בפני בעלים ובפני ב״ד בפני בית דין ולא בפני בעלים אין נעשה שור המועד עד שיעידוהו בפני בעלים ובפני ב״ד העידוהו בפני שנים יום הראשון בפני שנים יום השני בפני שנים יום השלישי הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת נמצאת כת הראשונה זוממת הרי יום אחד פטור מלשלם שנייה זוממת ב׳ ימים פטור מלשלם שלישית זוממת הרי שלשתן זוממין הוא פטור והן חייבין ועל זה נאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. (ד) נשברו כדו וצלוחותיו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב ר׳ יהודה פוטר שאין שמירתן עליו מודה רבי יהודה לחכמים במניח אבנו וצלוחיתו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב מפני ששמירתו עליו ומודים חכמים לרבי יהודה במניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור מפני שאין שמירתן עליו. (ה) הניח אבנו ומשאו ברה״ר אמרו לו פנה אותן אמר להם אי איפשי בהן כל הקודם בהן זכה ואם בא אחר והוזק בהן הרי זה חייב נפלה כותלו לרשות הרבים אמרו לו פנה אותן ואמר אי אפשי בהן כל הקודם בהן זכה בהן ואם בא אחר והוזק בהן ה״ז חייב המפריח גדרו בקוצין ובצרורות לרה״ר ובא אחר והוזק בהן ה״ז פטור נפלו ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב בנאן כדרכו פטור עד שיתנו לו זמן נתנו לו ונפלו בתוך זמן פטור לאחר זמן הרי זה חייב וכמה הוא זמן אין פחות משלשים יום. (ו) המצניע קוצים וזכוכית בתוך כותלו של חברו ובא בעל הכותל וסתרו ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב חסידים הראשונים היו מוציאין אותו לתוך שדות עצמן ומעמיקין להן ג׳ טפחים כדי שלא תעלם המחרישה היה בקופה של תבן ובא חבילה של קוצים ברה״ר ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב רבי יהודה פוטר שלא נתנו ערי ישראל אלא לכך כגון אלו הפותחין ביביהן והגורפין מערותיהן ברשות הרבים בימות החמה שאין להן רשות בימות הגשמים אע״פ שיש להן רשות ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב וכל הקודם בהן זכה החופר את הגלל לזכות בה ברה״ר ובא אחר והוזק בה הרי זה חייב ואסורה משום גזל רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים מותרין משום גזל. (ז) קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל בא חברו ונתקל בו ונפל הראשון משלם לשני והשני לשלישי ואם מחמת הראשון נפלו כולם הראשון משלם על ידי כולן וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים לפיכך אם הזהירו זה את זה הרי אלו פטורין חמרין שהיו מהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל בא חבירו ונתקל בו ונפל ובא חברו ונתקל בו ונפל אפי׳ מאה כולן פטורין הראשון משלם לשני והשני לשלישי ואם מחמת הראשון נפלו כולם הראשון משלם על ידי כולם שחייב על נזקי אדם ופטור על נזקי בהמה לפיכך אם הזיקו זה את זה כולן פטורין שור שדחף את חברו וחברו את חברו הראשון משלם לשני והשני לשלישי ואם מחמת הראשון נפלו הראשון משלם על ידי כולם ואפי׳ הן מאה כולן פטורין. (ח) חמשה שישבו על גבי ספסל ונשבר כולן חייבין לשלם ואם מחמת האחרון נשבר האחרון משלם על ידי כולם חמורין שרגליו של אחד מהן רעות אין רשאין לעבור עליו נפל רשאין לעבור עליו היה אחד מהן טעון ואחד מהן רכוב מעבירין את טעון מפני הרכוב אחד טעון ואחד ריקן מעבירן את הריקן מפני הטעון אחד רכוב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הרכוב היו שניהם טעונין שניהן רכובין שניהן ריקנין עושין פשרה ביניהן וכן שתי ספינות שהיו באות זו כנגד זו אחת פרוקה ואחת טעונה מעבירין את הפרוקה מפני הטעונה שתיהן פרוקות ושתיהן טעונות עושות פשרה ביניהן. (ט) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך שניהן רצין שניהן מהלכין שניהם ממשמשין והזיקו זה את זה שניהן פטורין שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך איסי הבבלי אומר הרץ חייב מפני ששינה ומודה איסי הבבלי שאם היה ערב שבת עם חשיכה פטור. (י) מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע ר׳ עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל אם סקל יוציא לים או לנהר או למקומות הטרשים והמסקל נוטל אבן מן האמצע ונותן לצדדים ואם בא אחר והוזק בהן ה״ז חייב אע״פ שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם מלפני הרואים ונותן לפני הסומין שדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין דרך הרואין להלך באמצע והסומין מן הצדדים המסקל נוטל מתוך שדהו ונותן לרה״ר ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב אע״פ שאמרו הרי הוא כמסקל מתוך שאינו שלו ונותן לתוך שלו מעשה באחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונותן לרשות הרבים היה חסיד אחד רודפו אמר לו מפני מה אתה מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך שחק עליו לאחר זמן נצטרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך באותו מקום ונתקל אמר לא לחנם אמר לי אותו חסיד הרי את מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך. על פי דפוס וילנא

הערות

Tosefta

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון