×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין בַּמִּקְדָּשׁ בְּיַד עַד הַפֶּרֶק וּבָרֶגֶל עַד הַסּוֹבֵךְ. הַנּוֹטֵל יָדָיו, לֹא יֹאמַר: הוֹאִיל וְהָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִין, הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הַטְּמֵאִים. וְאִם עָשָׂה כָּךְ, צָרִיךְ לְנַגֵּב אֶת יָדָיו. אֲבָל הַמַּטְבִּיל אֶת יָדָיו, אֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב אֶת יָדָיו.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
הכהנים מקדשים במקדש בידים עד הפרק וברגל עד הסובך הנוטל ידיו לא יאמר הראשונים הריני נוטל את הטמאים ואם עשה כך צריך לנגב את ידיו (אבל) המטביל את ידיו א״צ לנגבם (את ידיו). הנוטל את ידיו צריך להגביה את ידיו שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את ידיו (אבל המטביל ידיו אינו צריך להגביה את ידיו). הנוטל את ידיו אם נתכוון ידיו טהורות רשב״ג אומר נטל את הראשונים ואח״כ נמצא על ידיו יבחוש וכל שברייתו מן המים ידיו טהורות. הנוטל ידיו אם הלכו המים עד הפרק ידיו טהורות ואם לאו ידיו טמאות ספק לא הלכו ידיו טהורות ור׳ יוסי אומר ידיו טמאות.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(ב) הַנּוֹטֵל יָדָיו, צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַפֶּרֶק, וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת יָדָיו. אֲבָל הַמַּטְבִּיל יָדָיו, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
נטל את הראשונים זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו כאחת טמאו זו את זו. נטל את השניים ואת הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים זו לעצמה וזו לעצמה אם נתכוין ידיו טהורות ואם לאו טמאות נטל את אחת מידיו הרי זה נוטל את השניים ואינו חושש. נטל את הראשונים חוץ לפרק ונטל את השניים על גביהן ונפל ככר תרומה מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק ונפל ככר תרומה מן הפרק לפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק ונפל ככר תרומה טמא והדין נותן שיהא טהור ומה אם הראשונים שאינן מטהרים את המים שע״ג היד מטהרין את המים שע״ג הארץ. שניים שמטהרין את המים שע״ג היד דין הוא שיטהרו את המים שע״ג הארץ.
הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(ג) הַנּוֹטֵל אֶת יָדָיו, אִם נִתְכַּוַּן, יָדָיו טְהוֹרוֹת, אִם לָאו, יָדָיו טְמֵאוֹת. אֲבָל הַמַּטְבִּיל אֶת יָדָיו, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, יָדָיו טְהוֹרוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא עַל יָדָיו יַבְחוּשׁ, שֶׁבִּרְיָתוֹ מִן הַמַּיִם, יָדָיו טְהוֹרוֹת.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
נוטלין ארבעה או חמשה זה בצד זה ואינן חוששין משום ד׳ דברים משום שמא נטמאו ומשום שמא נעשתה בהן מלאכה ומשום שמא לא נטלו מן הכלי ומשום שמא לא ניטלו מן הרביעית. אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמא תחלה לא נטל מן הכלי משתי ידיהן זה משמינית וזה משמינית אע״פ שמתערבין בקילוח ידיהן טמאות שמתחלה לא נטלו מן הרביעית.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(ד) הַנּוֹטֵל יָדָיו, אִם הָלְכוּ הַמַּיִם עַד הַפֶּרֶק, יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְאִם לָאו, יָדָיו טְמֵאוֹת. סָפֵק לֹא הָלְכוּ, יָדָיו טְהוֹרוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָדָיו טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, וְנִמְלַךְ וְנוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, טִמְּאוּ זֶה אֶת זֶה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, אִם נִתְכַּוַּן, יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְאִם לָאו, טְמֵאוֹת.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
אלו פוסלין לידים אוכל ראשון והמדף והמשקין ר״ש בן יהודה אומר משום ר״ש הנוגע ברצועה טהור עד שיצא בקציצה ר׳ יוסי אומר משום ר״ש הנוגע בקציצה טהור עד שיגע ברצועה. ספר שבלה אם יכול ללקט הימנו שמונים וחמשה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים. מגילה שכתוב בה שמונים וחמשה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים. חבר בה יריעות אחרות היא מטמאה את הידים והשאר אינה מטמאה את הידים ר׳ יהודה אומר הגליון שבתחלת הספר וכדי הקיף כולן מטמאין את הידים ב״ה ושמע על תינוק להתלמד בו אע״פ שאינו רשאי לעשות מטמא את הידים.
[ביאור להלכה זה כלול בביאור הלכה ג]

תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(ה) נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְטִמֵּא אֶת אַחַת מִיָּדָיו, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים בַּשְּׁנִיָּה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְיָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים עַל גַּבֵּיהֶן, וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה, מִן הַפֶּרֶק וְלִפְנִים, טָמֵא, מִן הַפֶּרֶק וְלַחוּץ, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה, מִן הַפֶּרֶק לִפְנִים, טָמֵא, מִן הַפֶּרֶק וְלַחוּץ, טָהוֹר.
תוספתא – דפוסיםעודהכל
המשיחות והרצועות שתפרן בספר אע״פ שאינו רשאי לקיימן מטמאות. תיק הספרים ומטפחות ותיבה של ספר בזמן שהן טהורות מטמאות את הידים הברכות אע״פ שיש בהן מאותיות ומענינות הרבה שבתורה אינן מטמאות את הידים. הגליונים ספרי מינין אינן מטמאות הידים. ספרי בן סירא וכל הספרים שנכתבו מכאן ואילך אינן מטמאין את הידים.
תוספתא – דפוסיםהכל
 
(ו) נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה, טָמֵא. וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁיְּהֵא טָהוֹר: וּמָה, אִם מֵי גְשָׁמִים, שֶׁאֵינָן מְטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, מְטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ, שְׁנִיִּים, שֶׁמְּטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, דִּין הוּא שֶׁיְּטַהֲרוּ אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ!
תוספתא – דפוסיםעודהכל
ר״ש בן מנסיא אומר שיר השירים מטמאה את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש. וקהלת אינה מטמאה את הידים שאינה אלא מחכמתו של שלמה. אמרו לו וכי לא כתב אלא זו בלבד הרי הוא אומר (מלכים א ה) וידבר שלשת אלפים משל ואומר (משלי ל) אל תוסף על דבריו.
תוספתא – דפוסיםהכל
 
(ז) נוֹטְלָן אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה, וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם אַרְבָּעָה דְּבָרִים: מִשּׁוּם שֶׁמָּא נִטְמְאוּ, מִשּׁוּם שֶׁמָּא נֶעֶשְׂתָה בָהֶן מְלָאכָה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נִטְּלוּ מִן הַכֶּלִי, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נִטְּלוּ מִן הָרְבִיעִי. אֲבָל הַנּוֹטֵל וְהַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נִטְּלוּ מִן הַכֶּלִי.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכל הארצות כשאר שני שבוע אם מעשר עני מעשר עני ואם מעשר שני מעשר שני א״ר יוסי בן דורמסקית אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ומצאתי את ר׳ אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומין בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבהמ״ד היום. אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי א״א בלא חידוש אמרתי את ההלכות ואת התשובות ואת המומין וכשהגיע לזה זלגו עיניו דמעות אמר (תהילים כה) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם ואומר (עמוס ג) כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. צא אמור להן אל תחושו למנייניכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ממשה הלכה (למשה) מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.
הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(ח) שְׁנַיִם שֶׁנָּטְלוּ מִשְּׁתֵּי יְדֵיהֶן, זוֹ מִשְּׁמִינִית וְזוֹ מִשְּׁמִינִית, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹזְרִין וּמִתְעָרְבִין בַּקִּלּוּחַ, יְדֵיהֶן טְמֵאוֹת, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נִטְּלוּ מִן הָרְבִיעִית.
תוספתא – דפוסיםעודהכל
בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להן מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו ר׳ יהושע וכי עמוני ומואבי במקומן הן כבר עלה סנחריב וערבב את כל האומות שנאמר (ישעיהו י) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי אמר לו ר״ג והלא כבר נאמר (ירמיהו מט) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאום ה׳ כבראשונה ביהודה אמר עדיין לא שבו אמר לו הכתוב אומר (עמוס ט) ושבתי את שבות עמי ישראל כבר כדרך שאלו לא שבו כך הם לא שבו. אמר להן יהודה גר עמוני מה אעשה (אני) אמרו לו כבר שמעת מפי זקן הרי אתה מותר [לבוא] בקהל. א״ל ר״ג אף מצרי כיוצא בזה אמר למצרים נתן להם הכתוב קצבה שנאמר (יחזקאל כט) מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה (וישבו על אדמתם).
תוספתא – דפוסיםהכל
 
(ט) אֵלּוּ פוֹסְלִין לַיָּדַיִם: אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהַמִּדָּפוֹת, וְהַמַּשְׁקִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַנּוֹגֵעַ בָּרְצוּעָה, טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּקְּצִיצָה. רַבִּי זַכַּי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב: הַנּוֹגֵעַ בַּקְּצִיצָה, טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּמְּזוּזָה.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנהעודהכל
אמר להן רבי יוחנן בן זכאי כתבי הקדש חיבתם מטמאתן שלא יעשה אותן שטיחים לבהמה. אמרו בייתוסים קובלין עליכם פרושין מה (אם) בת בני הבא מכח בני שבא מכחו הרי יורשתני בתי הבאה מכחי אינו דין שתרשני (אמר להן לא אם אמרתם בבת הבן שכן חולקין עם האחים תאמרו בבת שאינה חולקת עם האחים). אומר טיבלני שחרית קובלני עליכם פרושים שאתם מזכירים את הגוף שיש בו טומאה.
הַמַּכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע, יָדָיו תְּחִלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָדָיו שְׁנִיּוֹת. כֹּל הַמְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת תְּחִלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהַיָּדַיִם תְּחִלָּה בְכָל מָקוֹם. אָמַר לָהֶם, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לָהֶן לִהְיוֹת תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן נִטְמָא גוּפוֹ, חוּץ מִזֶּה. הָאֳכָלִין וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִין, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶת שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאָת לִפְנֵי אַבָּא, אָמְרָה לוֹ, נִכְנְסוּ יָדַי לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ. אָמַר לָהּ, בִּתִּי, וּבַמֶּה הָיְתָה טֻמְאָתָהּ, וְלֹא שָׁמַעְתִּי מָה אָמְרָה לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים, מְבֹאָר הַדָּבָר. אֶת שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם.
כֹּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. הַיָּד מְטַמְּאָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי. אָמַר לָהֶם, וַהֲלֹא כִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שְׁנִיִּים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. אָמְרוּ לוֹ, אֵין דָּנִין דִּבְרֵי תוֹרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלֹא דִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְלֹא דִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
רְצוּעוֹת תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, רְצוּעוֹת תְּפִלִּין אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנההכל
 
(י) סֵפֶר שֶׁבָּלָה, אִם יָכוֹל לְלַקֵּט הֵימֶנּוּ שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת ״וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרוֹן״, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת ״וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרוֹן״, מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם. חִבֵּר לָהּ יְרִיעוֹת אֲחֵרוֹת, הִיא מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם, וְהַשְּׁאָר אֵין מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
מקבילות במשנהעודהכל
סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְקֹהֶלֶת מַחֲלֹקֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְאִם נֶחְלְקוּ, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי, כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ.
מקבילות במשנההכל
 
(יא) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַגִּלָּיוֹן שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וּכְדֵי הֶקֵּף, כֻּלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. הַכּוֹתֵב ׳הַלֵּל׳ וּ׳שְׁמַע׳ לַתִּינוֹק לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשַּׁי לַעֲשׁוֹת, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
מקבילות במשנהעודהכל
גִּלָּיוֹן שֶׁבַּסֵּפֶר, שֶׁמִּלְּמַעְלָן וְשֶׁמִּלְּמַטָּן שֶׁבַּתְּחִלָּה וְשֶׁבַּסּוֹף, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁבַּסּוֹף אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ עַמּוּד.
מקבילות במשנההכל
 
(יב) הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁתְּפָרָן לַסֵּפֶר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשַּׁי לְקַיְּמָן, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. תִּיק הַסְּפָרִים, וְתֵבָה שֶׁלַּסֵּפֶר, וּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים, בִּזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִין, מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. הַבְּרָכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאוֹתוֹת הַשֵּׁם וּמֵעִנְיָנוֹת הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם.
הכל
 
(יג) הַגִּלְיוֹנִים וְסִפְרֵי הַמִּינִין, אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. סִפְרֵי בֶן סִירָא, וְכָל סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ, אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
הכל
 
(יד) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ קֹהֶלֶת אֵינָהּ מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֵחָכְמָתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי לֹא כָתַב אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.⁠״ (מלכים א ה׳:י״ב) וְאוֹמֵר: ״אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו, פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ.⁠״ (משלי ל׳:ו׳)
מקבילות במשנהעודהכל
סֵפֶר שֶׁנִּמְחַק וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם. כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְקֹהֶלֶת מַחֲלֹקֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְאִם נֶחְלְקוּ, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי, כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ.
מקבילות במשנההכל
 
(טו) עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, וּשְׁאָר כָּל אֲרָצוֹת וּבָבֶל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. עַמּוֹן וּמוֹאָב וּשְׁאָר כָּל אֲרָצוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, אִם מַעְשַׂר עָנִי, מַעְשַׂר עָנִי, וְאִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
הכל
 
(טז) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית: ״אֲנִי הָיִיתִי עִם זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּשֶׁבָּאוּ מִיַּבְנֶה לְלוֹד. וּבָאתִי וּמָצָאתִי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִין בְּלוֹד. אָמַר: ״מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם?⁠״ אָמַרְתִּי לוֹ: ״תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ, וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין.⁠״ אָמַר לִי: ״אַף עַל פִּי כֵן, מַה חִדּוּשׁ הַיּוֹם?⁠״ אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַהֲלָכוֹת וְאֶת הַתְּשׁוּבוֹת בַּמִּנְיָן, וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לַזֶּה, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמַר: ״סוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.⁠״ (תהלים כ״ה:י״ד) וְאוֹמֵר: ״כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יי דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.⁠״ (עמוס ג׳:ז׳) צֵא אֱמֹר לָהֶן: אַל תָּחוּשׁוּ לְמִנְיְנֵיכֶם! מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, וְהַזּוּגוֹת מִן הַנְּבִיאִים, וּנְבִיאִים מִמֹּשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.
הכל
 
(יז) בּוֹ בַיּוֹם, עָמַד יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶן: ״מָה אֲנִי לָבֹא בַקָּהָל?⁠״ אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: ״אָסוּר אַתָּה.⁠״ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: ״מֻתָּר אַתָּה.⁠״ אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הָא כָּתוּב: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יי״ (דברים כ״ג:ד׳)! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: ״וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָן הֵן עוֹמְדִין? כְּבַר עָלָה סַנְחֵרִיב וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, וַעֲתוּדֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי״ (ישעיהו י׳:י״ג). אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יי.⁠״ (ירמיהו מ״ט:ו׳) כְּבָרִאשֹׁנָה. עֲדַיִן לֹא שָׁבוּ? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל״ (עמוס ט׳:י״ד), כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵלּוּ לֹא שָׁבוּ, כָּךְ הֵם לֹא שָׁבוּ.
מקבילות במשנהעודהכל
בּוֹ בַיּוֹם בָּא יְהוּדָה, גֵּר עַמּוֹנִי, וְעָמַד לִפְנֵיהֶן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם, מָה אֲנִי לָבֹא בַקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָסוּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מֻתָּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כג), לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי וְגוֹ׳. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן. כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י), וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה מט), וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, וּכְבָר חָזְרוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַכָּתוּב אוֹמֵר (עמוס ט), וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ. הִתִּירוּהוּ לָבֹא בַקָּהָל.
מקבילות במשנההכל
 
(יח) אָמַר לָהֶן יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי: ״אֲנִי, מָה אֶעֱשֶׂה?⁠״ אָמְרוּ לוֹ: ״כְּבַר שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַזָּקֵן, הֲרֵי אַתָּה מֻתָּר לָבֹא בַּקָּהָל.⁠״ אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אַף מִצְרִי כַּיּוֹצֵא בַזֶּה? אָמְרוּ לוֹ: מִצְרִי, נָתַן לוֹ הַכָּתוּב קִצְבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה.⁠״ (יחזקאל כ״ט:י״ג) וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם.
הכל
 
(יט) אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי: כִּתְבֵי קֹדֶשׁ, חִבָּתָן טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָן שְׁטִיחִין לַבְּהֵמָה.
הכל
 
(כ) אוֹמְרִין בַּיְתוֹסִיִּים: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פָּרוּשִׁים! מָה, אִם בַּת בְּנִי הַבָּאָה מִכֹּחַ בְּנִי, שֶׁהוּא בָא מִכֹּחִי, הֲרֵי הִיא יוֹרַשְׁתֵּנִי, בִּתִּי, הַבָּאָה מִכֹּחִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּירָשֵׁנִי? אוֹמְרִין פְּרוּשִׁין: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּבַת הַבֵּן, שֶׁכֵּן חוֹלֶקֶת עִם הָאַחִין, תֹּאמְרוּ בַבַּת, שֶׁאֵין חוֹלֶקֶת עִם הָאַחִין! אוֹמְרִים טוֹבְלֵי שְׁחָרִין: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פָּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם בַּשַּׁחְרִית בְּלִי טְבִילה. אוֹמְרִין פְּרוּשִׁין: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, טוֹבְלֵי שְׁחָרִין, שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם מִן הַגּוּף, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה.
הכל
 
(סיום) סליק מסכת ידיים
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ידים ב – זרעים, מועד, נשים, ב"ק, ב"מ, ב"ב – מהדורת הרב שאול ליברמן על פי כתב יד וינה 20 (= ב), עם שינויי נוסחאות מכתב יד ערפורט (ברלין 1220) (= א), קטעי גניזה (= ג), ודפוס ראשון (= ד), ברשותם האדיבה של בית המדרש ללימודי יהדות (כל הזכויות שמורות), שאר סדרים על פי דפוס וילנא, תוספתא – דפוסים ידים ב – על פי דפוס וילנא, מקבילות במשנה ידים ב – באדיבות ד"ר רונן אחיטוב

Yadayim 2, Tosefta Printings Yadayim 2, Mishna Parallels Yadayim 2

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×