נתן בחוץ ולא נמלך יחזור ויתן בפנים והחיצונין עלו לו. בתחילת ההלכה נאמר ש״הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפך לאמה״. ומבואר בגמרא (פא,ב) שדין זה הוא גם לדעת רבי אליעזר. ואף שבנוגע לתערובת של הניתנים למטה בניתנים למעלה סובר רבי אליעזר ש״יתן למעלה ורואה אני את התחתונים למעלה כאלו הן מים, ויחזר ויתן למטה״ (משנה ח,ט), מכל מקום כאן הוא מודה שיישפך לאמה. וטעם הדבר: שאי אפשר לתת קודם בפנים, מכיוון שדם חטאת ואשם שנכנס פנימה נפסל (לדעת רבי אליעזר); ואי אפשר לתת קודם בחוץ, מכיוון ש״מצוה להקדים בפנים לחוץ״. ולפי זה כתבו המפרשים שהדין שלפנינו ״נתן בחוץ ולא נמלך יחזור ויתן בפנים״, הוא לדעת רבי אליעזר. ואף שלכתחילה מצווה להקדים בפנים לחוץ, מכל מקום אם לא נמלך ונתן קודם בחוץ יחזור וייתן בפנים ורואים שיירים של חיצוניים בפנים כאילו הם מים. אך לדעת חכמים, גם במקרה זה יישפך לאמה. אמנם סוף המשפט ״והחיצונין עלו לו״ אינו ברור, שמשתמע ממנו שהחיצונים עלו לו ולא הפנימיים, ומדוע לא יעלו לו?
בשערי היכל פירש: ״והחיצונים – שנתן קודם לכן, עלו לו – אפילו אם לא יחזור ויתן בפנים; ואם נתן בפנים – גם הפנימיים עלו לו״. ולענ״ד הוא דוחק. וראה עוד חזו״י שביאר באופן אחר.
כמו כן יש להקשות מדוע התוספתא סותמת כאן כדעת רבי אליעזר?
ומשום כך שיערנו בביאור שיש כאן השמטה מחמת הדומות וצ״ל: ״נתן בחוץ ולא נמלך
רבי אליעזר אומר יחזור ויתן בפנים;
וחכמים אומרים ישפך לאמה והחיצונין עלו לו״. תימוכין להגהה זו יש להביא מהלשון המקבילה בהלכה כא: ״נתן למטה ולא נמלך רבי אליעזר אומר יתן למעלה; וחכמים אומרים ישפך לאמה והתחתונים עלו לו״.
ויש להעיר שאף שם יש בכי״ו השמטה מחמת הדומות, אלא ששם ההשלמה מופיעה בנוסח הדפוס.