8-9. האחין שהניח להן אביהן נכסים וכו׳. כל הברייתא בתשובת הר״ש משנץ (בשו״ת מהר״מ בר ברוך סי׳ שי״ח) הנ״ל, בשו״ת הרשב״א ח״ד סי׳ קנ״ב, כ״ז ע״ג הנ״ל, עיטור, סוף חלוקת קרקעות, הוצ׳ רמא״י, כ״ז ע״ג, חי׳ הרשב״א כאן קמ״ד ב׳, והובא במ״מ פ״י מה׳ נחלות ה״ג. ובתמים דעים להראב״ד סי׳ נ״ח קיצר בה קצת, עיין להלן.

9. ולאחד מהן יש לו בנים. כ״ה בד, בכי״ע ובכל הראשונים הנ״ל. וכן בחי׳ הרמב״ן קמ״ד ב׳: ובתוספתא משמע שאפילו היו לאחד בנים וכו׳, והביאו במפרש לא נודע (לפי שטמ״ק שם). ובכי״ו בטעות: ולאחר זמן יש לו בנים.

10-11. לא יאמר לו תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים, וכן הן לא יאמרו לו תנו לנו מה שאכלו בניך וכו׳. הראשונים הנ״ל, ובתשה״ג הקצרות סי׳ ס״ז (ד״ח סי׳ ס״ד): ואם היו לאחד בנים ולאחד אין לו, מה שאכלו ומה שנזונו אין מחשבין אותו וכו׳.
ובתמים דעים סי׳ נ״ח הנ״ל: ומה שראינו בירושלמי (פ״ט ה״ג) וכו׳ סתם אחים שותפין עד ג׳ דורות. כך מצינו ענינו בתוספת׳ האחים שהניח להם אביהם נכסי׳ והביאו׳ לבית הרבוי, לא יאמר להם תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים, וכן הם לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך, אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע, ומה שהשביחו השביחו לאמצע. ועל זה העניין אמר ר׳ חייא כי זה השותף אינו אלא עד ג׳ דורות, ובחיי אבי אביהם קא מיירי כי הכא, שאם השביחו הבנים, או בני בנים, לא יאמרו תנו לי מה שהשביחו בני, או בני בני, אלא מה שהשביחו השביחו לאמצע, ומה שאכלו אכלו מן האמצע, לפי שהם נטפלים בתפיסת הבית אחר אבי אביהם, אבל יותר מכאן כאחרים דמי וכו׳, והא דאמרי׳ בתוספתא וכן הם לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך דוקא מה שאכלו, דכיון דאכלו ולא מיחה בהם, שוב אין מחשבין עמהן מזונותיהם וכו׳, אבל לכתחלה אם באו האחים לעכב עליו שלא יאכלו בניו של זה מן האמצע, יכולים הם לעכב, שהרי אף באחים עצמן שנינו וכו׳, כך נראה לי באמת ובברור.
ובחי׳ הרמב״ן קמ״ד ב׳ הנ״ל: אבל חלה ולא נתרפא יכולי׳ לומ׳ לו חלוק וכו׳, ובתוספתא משמע שאפילו היו לאחד בנים, וזן אותם מתפיסת הבית אין מחשבין לו, אלא מה שאכלו [אכלו] מן האמצע. ויש לרב רבי אברהם בר׳ דוד ז״ל דברים אחרים בכל זה, ומה שנראה יותר נכון כתבתי. ובמפרש לא נודע שמו (לפי שטמ״ק שם) מביא את דברי הרמב״ן ומוסיף עליו: ומשמע לי דוקא דכבר זן, אבל לכתחילה שלא יזון מצו אחים לעכב, וכן הדין נותן. ועיין ריטב״א קמ״ד ב׳, סד״ה מתניתין.