(ז) כי״ע
הרי הוא אומ׳ הצאן ובקר ישחט להם ומי מספק להם, אם את כל דגי הים, ומי מספק להם, כעינין שנ׳ ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה, זו, או זו שמעו נא המורים, הוי אומ׳ שמעו נא המורים, אלא המחלל שם שמים בסתר מחסכין לו, ובגלוי אין מחסכין לו. כאן שבסתר חיסך עליו הכתוב, וכאן שבגלוי לא חיסך עליו הכת׳. ר׳ שמע׳ בן אלע׳ או׳ שבסתר לא חיסך עליו הכת׳, שנ׳ עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומ׳ חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק ההוא כן, מי שכתוב בו לא כן עבדי משה יאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו, והלא כשהיו במצרים היה נילוס נהר מספיק להן דגים ולמצריים, ובהמת מצר׳ מספק להן ולמצריים, אלא לעינין שנ׳ לא יום אחד תאכלון ולא יומיים וג׳, אמ׳ משה, רבון כל העולמים, כן הגון להם שתתן להם ותהרגם אומ׳ לו לאדם טול ככר ורד לשאול, אומ׳ לחמור טול כור שעורים ונחתוך את ראשך, יאמרו עלי ולך אין בשורה מוצאת, אמ׳ לו וכך הגון להם שיאמרו אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו, אלא יאבדו הן ומאה כיוצא בהן, ואל תהא יד קצרה לפני אפילו שעה, שנ׳ עתה תראה היקרך דברי אם לא.דרש רבי עקיבא הצאן ובקר ישחט להם ומצ׳ להם, וכי מספיק להם, אם את כל דגי הי׳ וגו׳, וכי הו׳ מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה, וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים | ד המרים.המורים, הוי אומר זו קשה יתר משמעו נא המורי׳, אלא שמחלל שם שמים בסת׳ מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום. ר׳ שמעון בן אלעזר או׳ אף זו שבסתר לא חיסך עליו המקו׳, שנ׳ עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואני אומר חס ושלום שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקו׳ מספק לנו ולבהמתנו, איפש׳ למי שנ׳ בו לא כן עבדי משה וגו׳, תעלה על דעתו שיאמ׳ אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו, והלא כשהיו ישר׳ במצרי׳ נילוס נהר מספיק להם דגי׳ ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים, אלא לעניין שנ׳ לא יום אחד תאכלון וגו׳ עד חדש ימים. אמר משה לפני הקב״ה, רבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם, אומרי׳ לאדם טול ככר ורד לשאול, אומרי׳ לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו אומרי׳ עלי ולך אין כשר׳ מוצאת. אמ׳ לו וכי הגון להם שיאמרו אי׳ המקו׳ מספי׳ לנו ולבהמתנו, אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה היד ה׳ תקצר וגומר.
תוספתא – דפוסיםמסורת התוספתאפירוש קצרתוספתא כפשוטה
דרש ר״ע הרי הוא אומר (זכריה ח) כה אמר ה׳ צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו׳ צום הרביעי [זה י״ז בתמוז] שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא רביעי לחדשים צום החמישי [זו] ט׳ באב יום שנשרף בו [בה״מ] ולמה נקרא שמו חמישי שהוא [חדש] חמישי צום השביעי זה שלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם [שהרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בה״מ] ולמה נקרא שמו שביעי שהוא [בחדש] שביעי צום העשירי זה עשרה בטבת [יום] שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים שנאמר (יחזקאל כד) ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי וגו׳ בן אדם כתב לך [וגו׳ ואני אומר] צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באתה שמועה לבני גולה שנאמר (יחזקאל לג) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחדש לגלותינו בא אלי הפליט [וגו׳ שמעו] ועשו יום שמועה כיום שרפה [והלא זה ראוי לכתב ראשונה למה נכתב באחרונה להסדיר חדשים כסדרן ורואה אני את דברי מדברי ר״ע שר״ע אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון].
הצאן ובקר וכו׳. במדבר י״א, כ״ב.
מספיק להם וכו׳. ספרי ואתחנן, עמ׳ 50, הנ״ל, ספרי במדבר פי׳ צ״ה, עמ׳ 95.
ואם לא תמצא וכו׳. ויקרא י״ב, ח׳.
שמעו נא וכו׳. במדבר כ׳, י׳.
עתה תראה וכו׳. שם י״א, כ״ג.
לא כן עבדי וכו׳. שם י״ב, ז׳.
מספיק להם דגי׳ וכו׳. עיין ספרי במדבר פי׳ צ״ה, עמ׳ 95 הנ״ל.
לא יום אחד וכו׳. במדבר י״א, י״ט.
ויאמר וכו׳. שם י״א, כ״ג.
בסת׳. כלומר, שאמר לו משה כן להקב״ה בינו לבין עצמו, בסתר.
היקרך וכו׳ פירש ״היקרך״ היפגע בך דברי, וכבר מעכשיו בישרו על הפורענות שעתידה לבוא עליו.
אין כשר׳ מוצאת. צ״ל: בשר׳ (=בשרה, בשורה, כגי׳ כי״ע) מוצאת, והיא מליצה ע״פ הכתוב ש״ב י״ח, כ״ב (ח״ד). ועיין בה״א.
113-116. ומצ׳ להם, וכי מספיק להם. את כל דגי הי׳ וגו׳, וכי הו׳ מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה. בכי״ע: ומי מספק להם, אם את כל דגי הים, ומי מספק להם, כעינין שנ׳ ואם לא תמצא ידה די שה. כלומר שר״ע מפרש את הפסוקים: הצאן ובקר וכו׳ ומצא להם, אם את כל דגי הים וכו׳ ומצא להם, שלא יספיק להם, דוגמת ״לא תמצא ידה״ (ויקרא י״ב, ח׳) שאין ספיקה בידה להקריב שה.⁠
ברש״י במדבר י״א, כ״ב ובדרשות ר״י ן׳ שועיב בהעלותך ס״ג ע״ג: והוא כמו ומצא די גאלתו (ויקרא כ״ה, כ״ו).
והסיגנון שלנו ״כגון שנאמר״ מצוי במקורות התנאים, וכן לעיל תרומות פ״ז ה״כ (בכי״ע): כגון שהוא אומ׳ ותבא האשה וכו׳, ולהלן סנהדרין פ״א ה״ו (בד וכי״ו): כגון שהוא או׳ פוטר מים וכו׳. ובכי״ע שם: כגון דכתיב וכו׳, ועוד בכ״מ. ובספרי במדבר פיס׳ צ״ה, עמ׳ 95: ומצא להם, אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר ספיקין הן להן וכו׳. ובספרי ואתחנן פיס׳ ל״א, עמ׳ 50 הנ״ל: אם את כל דגי הים יאסף להם, שוה להם, כלומר, מספיק להם (דוגמת ״איננו שוה לי״, באסתר ה׳, י״ג, כלומר, אינו מספיק לי)?
117-118. וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים וכו׳. כ״ז חסר במקבילות. וברש״י במדבר י״א, כ״ב: ואיזו קשה זו, או שמעו נא המורים וכו׳, והעתיק ע״פ התוספתא כאן. והברייתא מפרשת את דברי ר״ע, שאין לתמוה לפי פירושו למה לא נענש משה ע״ז כשם שנענש משום שאמר שמעו נא המורים.
123-124. לא חיסך עליו המקו׳, שנ׳ עתה תראה היקרך דברי וכו׳. כנראה שמפרש ״היקרך״ אם יפגע בך (דוגמת ״אשר קרך בדרך״, דברים כ״ה, י״ח, ועיין בתרגום פה ושם), וכבר מעכשיו בישרו את הפרענות העתידה לבוא עליו. ואף ר״ש בן אלעזר מתרץ את דברי ר״ע, עיין מ״ש לעיל. ועיין במשנת אבות פ״ד מ״ד ובמפרשים שם.
125. ואני אומר חס ושלום וכו׳. מסדר התוספתא הכניס מתחילה מאמרים לתרץ דברי ר״ע, ועכשיו חוזר לדברי ר׳ שמעון. ואף כאן מקוצר בכל המקבילות. ובפי׳ רש״י הנ״ל העתיק ע״פ התוספתא כאן.
130-132. והלא כשהיו ישר׳ במצרי׳ נילוס נהר מספיק להם דגי׳ ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים וכו׳. בספרי במדבר הנ״ל בסיגנון אחר, והיינו שמקנה רב עלה עמהם ממצרים וכו׳ והבאר היתה מספקת דגים שמנים יותר מצרכם.
135-136. כך הגון להם שתתן להם וכו׳. והכוונה איפוא בטענת משה שאפילו אם ישחט להם צאן ובקר ויאסף להם כל דגי הים, ומצא להם, האם שוה וכדאי הוא להם, אם בסוף ימיתו אותם. ובספרי במדבר הנ״ל הובאה דעה זו בשם ״ד״א״. ולפי גירסת הדפוסים לעיל שם (בשם ר׳ שמעון): ואני דורש בו שני דברים, הרי בהכרח גם ה״ד״א״ בשם ר׳ שמעון הוא, עיי״ש בהוצ׳ הרח״ש הורוביץ, עמ׳ 95, הערה 1.
137-138. אומרי׳ לחמור טול וכו׳. וכ״ה בכי״ע וברש״י הנ״ל. ובדרשות ר״י ן׳ שועיב בהעלותך, ס״ג ע״ג: וכי אומרים לסוס אכול וכו׳.
138-139. יהיו אומרי׳ עלי ולך אין כשר׳ מוצאת. צ״ל בשר׳, ובכי״ע: בשורה. ופירש בח״ד שהוא ע״פ הכתוב בש״ב י״ח, ב״ב. ובתרגום שם: ולך לית בסורא מתיהבא, וכנראה שהבין מצאת כמו מוצאת, כלומר, ולך לא הוצאה בשורה, שכבר הוצאה לכושי, עיי״ש.
142-143. ואל תהא ידי קצרה לפני וכו׳. וכ״ה (״לפני״) גם בכי״ע. ובח״ד תיקן ״לפניהם״, וכ״ה בפירש״י הנ״ל. ואין צורך בתיקון.
143-145. שנאמר ויאמר ה׳ אל משה היד ה׳ תקצר וגומר. בכי״ע: שנ׳ עתה תראה היקרך דברי אם לא. הכוונה, כנראה, שהקב״ה אמר לו למשה עתה תראה היקרך דבריי שאמרתי לך שאף אחרי שתאמר להם את דברי לא יאמינו בי, וכדכתיב (תהלים ע״ח, כ׳): הגם לחם יוכל תת, אם יכין שאר לעמו, וכמו שמסיים בספרי בהעלותך הנ״ל, וממילא אני אומר יאבדו הן ואלף (בכי״ע וברש״י: ומאה) כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה. ועיין בפי׳ רש״י לחומש הנ״ל.