124-125. אבשלום בשערו מרד וכו׳. בבלי י׳ ב׳, במ״ר פ״ט, כ״ד. ועיין מכילתא ומכילתא דרשב״י הנ״ל. ובמשנתנו פ״א מ״ח: אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו, וכ״ה (״נתלה״) גם בכי״ע כאן.
128-129. ר׳ יהודה הנשיא אומ׳ אבשלום נזיר עולם היה וכו׳. וכ״ה (״ר׳ יהודה הנשיא״) גם בד ובכי״ע. וכ״ה
בבבלי נזיר ד׳ סע״ב בכי״מ ובתוספות הרא״ש (בשטמ״ק) ובמדרש במ״ר פ״ט, כ״ד הנ״ל (בדפוסים). ובהוצ׳ שלנו בבבלי תוקן ע״פ רש״י: ר׳ אומר, וכ״ה באגדות התלמוד ובעין יעקב שם, וכ״ה במדרש במ״ר פ״י, י״ז. ולמעשה אין הבדל, שהרי הוא רבי הוא ר׳ יהודה הנשיא, וכן יוצא ברור מהמשך הסוגיא בבבלי ה׳ א׳ שהכוונה לרבי (ר׳ יהודה הנשיא).
אבל הגירסא הנכונה בתוספתא היא בתוספות
זבחים קי״ז ב׳: דאמרי בתוספתא ר׳ יהודה אומר אבשלום וכו׳. וכ״ה במכילתא דר׳ ישמעאל, עמ׳ 123, הנ״ל, בכל הנוסחאות, וכן צ״ל גם במכילתא דרשב״י, עמ׳ 75, שהרי רבי (=ר׳ יהודה הנשיא) חולק עליו בסיפא. וכ״ה גם בתנחומא בשלח סי׳ י״ב הנ״ל. וכ״ה במדרש במ״ר הנ״ל בכ״י אוקספורד. וכן במדרש שמואל פכ״ז, ה׳: א״ר
יודן אבשלום נזיר
שנים היה וכו׳,
1 והוא ר׳ יהודה בר׳ אילעי, וכן יוצא מפורש מן הירושלמי נזיר פ״א ה״ב, נ״א ע״ב: אין תימר ר׳
יהודה כרבנין? כר׳ הוא! הוסיף ר׳ יודה אבשלום נזיר עולם היה ומגלח אחת לשנים עשר חדש וכו׳. ועיין מ״ש לעיל ח״ז (נזיר), סוף עמ׳ 507 ואילך.
נמצאנו למדים שמסורת א״י היא: ר׳ יהודה אומר וכו׳, והכוונה לר׳ יהודה בר אילעי, אבל המסורת הבבלית היא: רבי אומר, או: ר׳ יהודה הנשיא אומר, והכוונה לרבינו הקדוש. ולעצם העניין אף הירושלמי מודה שר׳ סובר שנזיר עולם מגלח אחת לי״ב חודש, עיין שם פ״א ה״ב, נ״א ע״ב, והעתקתיו לעיל בסמוך, אבל במכילתא חולק רבי על ר׳ יהודה.
134-135. ר׳ נהוראי אומ׳ אחד לשלשים היה מגלח וכו׳. וכ״ה בד. וכע״ז
בבבלי נזיר ה׳ א׳ ובמ״ר פ״ט כ״ד, ופ״י י״ז, הנ״ל. ובתנחומא בשלח סי׳ י״ב בד״ח: ר׳
נהוראי אומר
נזיר היה והיה מגלח אחת לשלשים יום וכו׳, ובד״ח גירסא ״מתוקנת״ שאין לה יסוד, עיין להלן. ובכי״ע כאן: ר׳
יוסי אומ׳ אחת לשלשים יום וכו׳. ובמכילתא שירה פ״ב, עמ׳ 123 הנ״ל: ר׳
יוסי הגלילי אומר
נזיר ימים היה, והיה מגלח אחת לשלשים יום וכו׳. ובתנחומא בשלח סי׳ י״ב (בד׳ קושטא, וכן גם בד׳ מנטובה): ר׳
יהודה (צ״ל: ר״י=ר׳ יוסה) או׳
נזיר ימים היה והיה מגלח אחד לשלשים יום וכו׳. ובמכילתא דרשב״י, עמ׳ 75, הנ״ל: ר׳ יו[סה] אומר כל שלשים יום היה מגלח וכו׳. ובמדרש שמואל פכ״ז הנ״ל ישנה השמטה ע״י הדומות וצ״ל שם: אמר ר׳ יודן נזיר שנים היה [והיה מגלח אחת לי״ב חדש וכו׳. ר׳ נהוראי אמר נזיר ימים היה] והיה מגלח אחת לשלשים יום, הדא הוא דכתיב
והיה מקץ ימים לימים וכו׳. ועיין להלן. ויש כאן מחלוקת בשמות התנאים.
ובפירוש עצם העניין עיין מ״ש להלן, ד״ה ולעצם.
136-137. ר׳ יוסה אומ׳ כל ערב שבת היה מגלח וכו׳. וכ״ה בד ובמדרש במ״ר בשני המקומות ובמדרש שמואל הנ״ל. ובכי״ע: ר׳ נהוראי או׳ פעם אחת בשבת, שכן הוא או׳ וראשם לא יגלחו וג׳. ובמכילתא, מכילתא דרשב״י, ותנחומא הנ״ל: רבי אומר וכו׳. ובקדמוניות היהודים ליוסף הכהן ס״ז, 189, כתב שהיו שערות שלו כל כך עבות שבקושי גלח אותו במשך שמונה ימים.2
137-138. שכן דרך מלכים וכו׳. וכ״ה בד ובמכילתא דרשב״י (מלאכים) הנ״ל. אבל בשאר המקבילות: דרך
בני מלכים
3 וכו׳. וכנראה שבמקבילות ניסחו ע״פ הבבלי
תענית י״ז א׳ וסנהדרין כ״ב ב׳ שאמרו שם שמלך מסתפר בכל יום,
4 אבל במקורות א״י לא נזכרה ברייתא זו, ואפשר ששם סברו שדינו ככהן גדול שמסתפר מערב שבת לערב שבת, עיי״ש בבבלי. ובא״י הדגישו שאבשלום נהג כמלך ולא כבן מלך. ועיין מ״ש להלן.
139-140. כמה שנ׳ בכהנים וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכו׳. וכ״ה בד, ועיין לעיל גירסת כי״ע. וטעם זה לא נזכר במכילתא, במכילתא דרשב״י, במדרש שמואל ובתנחומא הנ״ל. ובמדרש במ״ר (פ״ט כ״ד ופ״י י״ז) הנ״ל אמרו טעם זה למ״ד שמגלח אחת לשלשים יום, ועיין בבבלי נזיר הנ״ל. ואף בא״י אמרו שאין גדול פרע פחות מל׳ יום, כספרי נשא סוף פי׳ כ״ו, עמ׳ 32
(בבלי נזיר ו׳ ב׳) וירושלמי נזיר פ״א ה״ג, נ״א ע״ג, וכמו שלמדו גם בתענית וסנהדרין הנ״ל ועוד. ועיין בהגהות יפה עינים
לסנהדרין כ״ב ב׳. אבל אי אפשר לתקן את כל נוסחאות התוספתא, ונראה שהכוונה היא שנהג כמו שנוהגים הכהנים שאינם מגלחים ואינם מגדלים פרע אלא כוסמים את ראשם, ואף אבשלום כשהכביד שערו (וכלשון הכתוב ״כי כבד עליו״), לא גלחו ממש, אלא היקל בתער, ואפשר שלא היה נזיר כלל, עיין מ״ש להלן.
141-142. ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. וכ״ה בד, בכי״ע ובקג״נ. וכ״ה במדרש במ״ר כי״א, עיין מ״ש ע״ז להלן בסמוך, ד״ה ולפ״ז.
ולעצם העניין אעפ״י שרבו הנוסחאות בשמות התנאים, הרי נוסחת התוספתא מקויימת ע״י הבבלי, במ״ר ומדרש שמואל הנ״ל.
5 ונראה שלא נחלק אדם מעולם על משנתנו שאבשלום נתגאה בשערו (שלא כפי׳ בעל ח״ד ז״ל), אלא שהגדילו את המדורה, ולא די בזה שהתגאה בשערו, אלא נדר בנזיר כדי לגדל שער, ונהג בדיוק ההפך מאותו נזיר מן הדרום שאמר (לעיל נזיר פ״ד ה״ז ומקבילות): ״לא היה לך
להתגאות (כגי׳ כי״ע וקג״נ) אלא בדבר שאינו שלך וכו׳ הרי עלי לגלחך לשמים״, שזה העביר את השער שהתגאה בו וזה גידל אותו. ולשיטת רבי מעולם לא גילח אבשלום את השער אלא הקל אותו כשהכביד, כמשנת נזיר פ״א מ״ב, וכפירוש רוב הראשונים.
והנה לפי מסורת המכילתא,
6 וכן סובר תנא אחד במפורש, לא היה אבשלום נזיר עולם, אלא נזיר ימים, נזיר נזיריות, והיה מגלח אחת לשלשים, ומביא ראיה מן הפסוק ״מקץ ימים לימים״
(ש״ב י״ד, כ״ו), ואין ימים אלא חודש (
עיין ירושלמי נזיר פ״א ה״ג,
נ״א ע״ג, ובבלי שם ה׳ א׳), ודינו ככל נזיר סתם. ואבשלום גידל שער שלשים יום, וקבל נזירות כדי להתנאות בשערו, ולא לגלח כשאר בני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת, ולפיכך אין להביא ראייה מאבשלום לדיני נזיר עולם, מפני שלא היה נזיר עולם.
ולפ״ז אפשר לשער שר׳ יוסי חולק על הכל וסובר שאבשלום לא היה נזיר כלל, שהרי הוא מביא ראייה מן הפסוק ״ושקל את שער ראשו״ שאבשלום לא היה נזיר כלל, שלפי ר׳ נהוראי היה אסור לו לעשות כן, מפני ששערו אסור בהנאה, והרי בוודאי שקל אותו לאיזה צורך שהוא (עיין בפירוש הרלב״ג במקומו).
מעתה אפשר מאד שאין צורך להכניס מחלוקת בין מקורות א״י ובין הבבלי. והבבלי מביא ראייה לנזיר עולם רק מן הרישא של הברייתא, מדברי רבי. ור׳ נהוראי חולק וסובר שהיה נזיר ימים, ומביא ראיה מן הפסוק ״כי כבד עליו״, ואין כובד בפחות מל׳ יום, דומיא דכהנים (עיי״ש בבבלי ה׳ א׳), וממילא ״ימים לימים״ פירושו שלשים יום, כשאר נזירים. ור׳ יוסי חולק וסובר שלא היה נזיר כלל, ו״ימים לימים״ פירושו משבוע לשבוע. ולפיכך הקשה הבבלי, מה בינו לשאר אחיו, ולמה הדגיש הכתוב שהיה מגלח מימים לימים, ותירצו שאבשלום היה מקפיד שלא לגלח בפחות מז׳ יום, אפילו אם חל יו״ט באמצע, או שחיכה עד סמוך לסוף היום, עיי״ש. ועיין בפירושי הראשונים שהקשו על שאלת הבבלי, לפי פירושיהם שאף ר׳ יוסי סובר שאבשלום נזיר עולם היה, וכמו שמשמע באמת מפשוטו של הבבלי. וצ״ע.
7ונראה שאין חולק על הקבלה ביחס לנזיר עולם (עיין ר״מ פ״ג מה׳ נזירות סהי״ב ובפיה״מ נזיר פ״א מ״ב), אלא שהיו תנאים שסברו שלא למדו את הדבר מאבשלום, שהרי מן המקרא אינו מוכח כלל שאבשלום היה נזיר, אלא שפשוט נתגאה בשערו, עיין בפי׳ הרד״ק לש״ב י״ד, כ״ו. ור׳ נהוראי ור׳ יוסי חולקים כאן כשם שהם חולקים בסוף משנת נזיר, שר׳ נהוראי סובר ששמואל נזיר
8 היה,
9 ור׳ יוסי סובר ששמואל לא היה נזיר כלל.
143-144. מה שאין בני טבריה ובני צפורי מגלחין כן. וכ״ה בד, בקג״נ ובכי״ע (אלא ששם: ״עושין״ במקום ״מגלחין״). ובמדרש במ״ר פ״ט, כ״ד הנ״ל בדפוסים: מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני טבריא ובני צפורי מגלחין מערב שבת לערב שבת. ושקל את שער ראשו מאתים שקלים וגו׳ וכו׳. וכל זה ״מתוקן״ ע״י סופרים ת״ח, והנכון הוא בכ״י אוקספורד שם: ר׳ יוסי אומר מגלח היה מע״ש לע״ש שכן מצינו כן בבני המלכים מגלחין מע״ש לע״ש,
ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך, מה שאין כן בבני טבריא ובבני ציפורי מגלחין כן. ואף המדרש מביא ראייה שאבשלום לא היה נזיר כלל
10 ודלג על הראייה הראשונה שבתוספתא (עיין מ״ש לעיל שו׳ 139–140, ד״ה כמה שנ׳).
ומסדר התוספתא הוסיף גערה בבני טיבריא וציפורי שאינם מגלחים מערב שבת לערב שבת, שאפילו אבשלום שנתגאה בשערו היה מסתפר מערב שבת לע״ש, ובני טיבריא ובני ציפורי אפילו כאבשלום לא נהגו. ואמרו במשנתנו
(תענית פ״ד מ״ח): שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ובירושלמי שם (ה״ט, ס״ט ע״ב): צפוראי נהגין חדשה טיבראי נהגין (שמא צ״ל: נהגון) שבתה. חזרון
11 רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. והירושלמי מוסר מנהג ישן, והחמירו אנשי ציפורי ואנשי טבריה כר׳ יהודה בברייתא שבבבלי שם כ״ט ב׳,
12 ונראה שהטעם הוא מפני שהם נהגו גם בשאר הימים לספר מחודש לחודש, ולפיכך נהגו באב שלא לספר כל החודש, ואפילו בערבי שבתות לא הסתפרו, כשם שאנו נוהגים שלא לספר לכבוד השבת לפני ת״ב, משום שאין אנו נוהגים להסתפר בכל ערב שבת, עיין במ״א סי׳ תקנ״א סוף ס״ק י״ד.
13ובבבלי כאן י׳ ב׳: ת״ר אבשלום בשערו מרד וכו׳,
והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה. ובדרך שמא ואולי יש לשער שהדברים נאמרו על דרך המליצה, והיינו מדה שאנשי טבריא ואנשי ציפורי היו מודדים בה (והשתמשו ב״שוקלים״ מפני דברי הכתוב: ושקל וכו׳ באבן המלך) שלא היו מגלחים אלא פעם אחת בשלשים יום, כמנהגו של אבשלום, לשיטת ר׳ נהוראי שפירש ״ימים לימים״ פעם לשלשים יום.
144-145. ולפי שבא על עשר פלגשי אביו וכו׳. פיסקא ממשנתנו פ״א מ״ח. ועיין בפרקי דר״א פנ״ג כ״י וורטהיימר (בתי מדרשות ח״ג, עמ׳ ל״ב ובהוצ׳ מוסד הרב קוק ירושלים תש״י ח״א, עמ׳ ר״מ) וכת״י שפירסם היגר בחורב אלול תש״ח, עמ׳ 251.
1. שם השמטה וחסרון, עיין מ״ש להלן בפנים, ד״ה ר׳ נהוראי.
2. ῆν το βάθος τῆς κόμης ὡς μόλις αὐτὴν ημέραις ἀποκείριν ὀκτώ.
3. בבמ״ר כי״א ובמדרש שמואל: בני המלכים.
5. ואעפ״י שברישא שם הגירסא ״ר׳ יודן״, הרי כבר ראינו שבירושלמי אמרו שאף רבי, רבי יהודה הנשיא, סובר כמותו.
6. וכ״ה בתנחומא, וכן משמע מן הנוסח הלקוי שבמדרש שמואל.
7. ואינו מן הנמנע לפרש לאידך גיסא, שכל המקורות סוברים שאבשלום נזיר עולם היה, והת״ק אומר במפורש כן בכל המקומות (חוץ ממדרש שמואל, עיין להלן), והתנא השני מודה לו, אלא שלדעתו לא נזיר שנים (כמו שנוסת במדרש שמואל) היה, כלומר שהיה מגלח פעם בשנה, אלא נזיר ימים היה, והיה מנלה פעם בשלשים יום, והתנא השלישי סובר שהיה מגלח בכל ערב שבת, וכולם מודים שאבשלום נזיר עולם היה, וכפשוטה של הברייתא בבבלי.
8. נזיר עולם, כמו שמביא במאירי ד׳ א׳, הוצ׳ ר״א ליס כ׳ ע״ב, בשם תלמוד המערב. ואעפ״י שאינו לפנינו בירושלמי, מ״מ וודאי הוא שלא בדה את הדברים מלבו ומצא כן באיזה מדרש. ועיין ר״מ פ״ג מה׳ נזירות הט״ז.
9. ומה שהוא מביא ראייה מן הפסוק ״ומורה לא יעלה על ראשו״, אינו אלא לעניין ה״גזירה שוה״ ששמואל נזיר היה (עיין בפירוש הרדב״ז על הר״מ פ״ג מה׳ נזירות הט״ז), אבל לא כשמשון שאינו מיקל כלל. ונזיר עולם אין תער עובר על ראשו ממש, אלא מיקל את השערות מלמעלה, כמו שאמרו במדרש במ״ר פ״י ה׳: מורה. שאין השער מתיירא אלא מן התער. שהוא מגלחו גילוח של השחתה.
10. עיין מ״ש לעיל, שורה 141–142, ד״ה ולפ״ז. ואעפ״י שהיה מגלח מערב שבת לערב שבת מ״מ היה משקלו כבד מאד, מפני שהיתה כאן מעין דוגמא של מעלה, עיין בברייתא שבבבלי כאן י׳ א׳.
11. כ״ה בשרי״ר, עמ׳ 182. ולפנינו: חזרין.
12. ובבבלי שם ל׳ א׳ כולם מודים שאין הלכה כמותו.
13. אבל מה שהביא שם מהג״א, הרי החומרא נובעת מט״ס שהיתה לפני רבותינו בירושלמי, עיין עכשיו בראבי״ה ח״ב סי׳ תתפ״ג, עמ׳ 655, ובהערה 5 שם. והנכון כלפנינו ״לתספורת הושבה״, כסיגנון הרגיל בירושלמי, עיין ברשימה שבספר שערי תורת א״י לסוכה פ״ב, עמ׳ 162. ויש להוסיף שם על ירושלמי בכורים שהביא, שאף לעיל בבכורים שם: למעשר הושבה. ועצם הנחתו בירושלמי סוכה שם נכונה, שכן בתוספות
סוכה כ״ז א׳, ד״ה הזר: למצוה
חשובה, ואין צורך בהגהה, ובלשון הגליליים הושווה-הושבה.
טבלאות השוואה לכל המסכת