×
Mikraot Gedolot Tutorial
Loading text...
 
(א) [א]{א} העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג שורו של פלוני וקיצץ נטיעותיו של פל׳ והלה אומ׳ איני יודע חייב. אתה אמרת להרגולהרגו | להורגו – ע, אתה אמרת לקצצולקצצו | לקצצן – ע, הכל הולך אחר הטענה. הרגת את שורו וקצצתשורו וקצצת | שורי וקיצצתה – ע את נטיעותיינטיעותיי | נטיעותיו של פלוני – ד והלה אומ׳ ליוליו | לו לאו – ע לאו – ד שהוא כמתמיה או היןהין | הן – ד וכן להלן שהוא כמתמהכמתמה | כמתמיה – עד, יש ליוליו | לאו – עד שהוא כהיןכהין | כהן – ד, ויש הין שהוא כליוכליו | כלאו – עד.
תוספתא – דפוסים
העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שהרג שורו של פלוני וקיצץ נטיעותיו של פלוני והלה אומר איני יודע חייב אתה אמרת להרגו אתה אמרת לקצצו הכל הולך אחר הטענה הרגת את שורו וקצצת את נטיעותיו של פלוני והלה אומר לאו שהוא כמתמיה או הן שהוא כמתמיה יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו.
 
(ב) [ב]{ב} אין דנין אלא מעומד, ואין מעידין אלא מעומד, ואין נישאלין לנדרין אלא מעומד, ואין מעלין לכהונה וללויהוללויה | ח׳ – ע ולויה – ד ולישרא׳ אלא מעומד. ולא יהא מאריך פניו כנגד אחד ולא מעיזמעיז | מעיין – ע כנגד אחדולא מעיז כנגד אחד | ח׳ – ד. ולא יהא מעמיד אחד ומושיבומושיב | ולא מושיב – ד אחד, שנ׳ (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפטתשפט | תשפוט – ד ובמקרא כבפנים עמיתך. אמ׳ ר׳ יהודה שמעתי אנישמעתי אני | מקובלני – ע מקובל אני – ד שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיביןמושיבין | משיבין – ע ואין בכך כלום. ואי זהוואי זהו | איזהו – ע ואיזה הוא – ד האסורהאסור | אסור – ע שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. משםעומד ואחד יושב. משם | יושב ואחד עומד משום – ע רבי ישמעאל אמרו אומרין לו לבוש כדרך שהוא לבוש, או הלבישהו כדרך שאתה לבוש.
תוספתא – דפוסים
אין דנין אלא מעומד ואין מעידין אלא מעומד ואין נשאלין לנדרין אלא מעומד ואין מעלין לכהונה ולויה ולישראל אלא מעומד ולא יהא מאריך פניו כנגד אחד ולא יהא מעמיד אחד ולא מושיב אחד שנאמר (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך אמר ר׳ יהודה מקובל אני שאם רצו להושיב שניהם כאחד מושיבין ואין בכך כלום ואיזה הוא האסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב משום ר׳ ישמעאל אמרו אומרין לו לבוש כדרך שהוא לבוש או הלבישהו כדרך שאתה לבוש.
 
(ג) [ג]{ג} כיצדכיצד | כיזה צד – ע הן דנין הדיינין יושביןיושבין | יושבים – ע ובעלי הדיןהדין | דינין – ע עומדין לפניהןלפניהן | לפניהם – ע וכל התובע את חבירוחבירו | חברו – ד הוא פותח ראשון. אם יש שםשם | ח׳ – ע עדים מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין אותן לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן שומעיןשבהן שומעין | שבהם ושומעין – ע שבהן ושומעין – ד אתאת | ח׳ – ע דבריו ומוציאין אותואותו | אותן – עד לחוץ, ואחר כך מכניסין את השני ושומעין דבריו ומוציאין אותו לחוץואחר כך מכניסין את השני ושומעין דבריו ומוציאין אותו לחוץ | ח׳ – ע. ואחר כך מכניסין את שניהןשניהן | שניהם – ע כאחד ואומרין דבריהןואומרין דבריהן | ואומ׳ – ע זה בפני זה. אם אמרו זכי, זכיזכי, זכי | זכאי, זכאי – עד אם אמרו חיב, חיבחיב, חיב | חייב, חייב – עד. אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנה
כיצד הן דנין הדיינין יושבין ובעלי הדין עומדין לפניהם וכל התובע את חבירו הוא פותח ראשון אם יש עדים מכניסים אותן ומאיימין עליהן ומוציאים אותן לחוץ ומשיירין את הגדול שבהם ושומעין את דבריו ומוציאין אותו לחוץ ואח״כ מכניסין את השני ושומעין את דבריו ומוציאין אותו לחוץ ואח״כ מכניסין את שניהן כאחד ואומרים דבריהם זה בפני זה אם אמרו זכאי זכאי ואם אמרו חייב חייב אחד דיני ממונות אחד דיני נפשות.
כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר, הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין.
 
(ד) [ד] דיני ממונות בשלשה שנים מזכין או מחייבין אחדאו מחייבין אחד | ומחייבין ואחד – ע אומר איני יודע יוסיפו הדיינין. יפה כח האומר חייב מכח האו׳ איני יודע. עד כמה מוסיפים אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכי, זכיזכי, זכי | זכאי,זכאי – עד. אם אמרו חייב, חייב. אחד אומ׳ זכי ואחד או׳ איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיועכשיו | נוסף: בית דין שקול אחד א׳ חייב ואחד א׳ זכאי ואחד א׳ איני יודע יוסיפו הדיינין – ע אחד אומר זכאי ואחש אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין – ד עיין בח״ד שהגיה ע״פ השגת הראב״ד (הל׳ סנהדרין ח׳:ב׳) שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנה
דיני ממונות בשלשה שנים מזכין או מחייבין וא׳ אומר איני יודע יוסיפו הדיינין יפה כח האומר חייב מכח האומר איני יודע עד כמה מוסיפין אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכאי זכאי אם אמרו חייב חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו ב״ד שקול אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד.
[ביאור להלכה זה כלול בביאור הלכה ג]

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב.
 
(ה) [ה]{ד} לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין. לעולם איןאין | ח״ד מוחק תיבה זו, ועיין בחזון יחזקאל. העדים יכולין לחזור בהןבהו | בהם – ע עד שיגמר הדין. לעולם מביא עדיתיועדיתיו | עדיותיו – עד וראיותיווראיותיו | ח׳ – ד לבית דין עד שיגמר הדיןלעולם אין העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמר הדין. לעולם מביא עדיתיו וראיותיו לבית דין עד שיגמר הדין | לעולם מביא עדיתיו וראיותיו לבית דין עד שיגמר הדין לעולם אין העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמר הדין – ע. או עד שיתנו לו זמן. נתנו לו זמן, הביא בתוך זמןזמן | הזמן – ע וכן להלן מקבלין הימנו, לאחר זמן אין מקבלין הימנו, דברי ר׳ מאיר. וחכמים או׳ אפי׳ הביא לאחרלאחר | אחר – ע שלש שנים מקבלין הימנו וסותרין דבריו של זה. [ו] יש לך עדים אחרים ואמר אין לי אלא אילואילו | אלו – ד. יש לך ראיות אחרות ואמר אין לי אלא אילו. לאחרלאחר | ואחר – ד זמן מצא עדים אחרים ומצא ראיותומצא ראיות | וראיות – ע אחרות הרי זההרי זה | ח׳ – ע אין מקבלין הימנו עד שיביא ראיה שלא היה יודעיודע | נוסף: מעולם – ע בהן. לעולם איןאין | ח׳ – ע וכן הגירסא בהגהת מרדכי כתובות פ׳ אלמנה ניזונית סי׳ ש״ו, ושו״ת זכרון יהודה לר׳ יהודה בן הרא״ש, וכן הגיהו חסדי דוד וחזון יחזקאל ע״פ תוספתא כתובות ב׳:א׳ העדים יכולין בהן לחזורבהן לחזור | לחזורבהם – ע לחזור בהן – ד עד שיתחקרשיתחקר | שתחקר – עד עדותן לביתלבית | בבית – ע וכן להלן דין. נחקרה עדותן לבית דין אין יכולין לחזור בהן וזהו כללו של דבר. {ה} עדים שהעידו לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, לאסרלרחק ולקרב, לאסר | לקרב ולרחק, לאסר – ע לרחק ולקרב, לאסור – ד ולהתיר, לפטור ולחייב, עד שלא נחקרה עדותן ואמרו מבדיןמבדין | מבודין – ע מבודים – ד אנו הרי אילו נאמניןאילו נאמנין | אלו נאמנים – ד, משנחקרה עדותן ואמרו מבדיןמבדין | מבודין – עד אנו אין נאמנין.
תוספתא – דפוסים
לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין לעולם אין העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמר הדין לעולם מביא עדיותיו לב״ד עד שיגמר הדין או עד שיתנו לו זמן נתנו לו זמן הביא בתוך זמן מקבלין הימנו לאחר זמן אין מקבלין הימנו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אפילו הביא לאחר שלש שנים מקבלין הימנו וסותרין דבריו של זה.
 
(ו) {ו} לעולם אין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין, לא לוקין ולא משלמין ולא נהרגין עד שיגמר הדין. לעולם אין אחד מן העדים נעשה זומם עד שיהו שניהןשיהו שניהן | שיהיו שניהם – ע וכן להלן זוממין, ואין לוקין עד שיהיו שניהם לוקין, ולאולא | ואין – עד וכן להלן נהרג עד שיהו שניהם נהרגין, ולאולא | ואין – ע משלם עד שיהו שניהם משלמין. אמ׳ ר׳ יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מלבןמלבן | מליבן – ע של ביתסיןביתסין | ביתוסין – עד שהיו או׳ עד שיהרג הנדוןהנדון | הנידון – ע. אמ׳ לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכתשפכת | שפכתה – ע דם נקי שהרי אמרה תורה (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים אואו | נוסף: על פי – ע ובמקרא כבפנים שלשה עדים יומת המת, בעדים וזוממין בעדים שנים ובזוממין שניםבעדים וזוממין בעדים שנים ובזוממין שנים | ח׳ – ע בעדים שנים ובזוממין שנים – ד, מה עדים שנים אף זוממין שנים. באותה שעה קבלקבל | קיבל – ע עליו יהודה בן טבייטביי | טבאי – עד שלא יהאיהא | היה – ד מורה הלכה אלא על פי שמעון בן שטח.
תוספתא – דפוסיםמקבילות במשנה
יש לך עדים אחרים ואמר אין לי אלא אלו יש לך ראיות אחרות ואמר אין לי אלא אלו ואחר זמן מצא עדים אחרים ומצא ראיות אחרות הרי זה אין מקבלין הימנו עד שיביא ראיה שלא היה יודע בהן לעולם אין העדים יכולין לחזור בהן עד שתחקר עדותן לב״ד נחקרה עדותן לב״ד אין יכולין לחזור בהן וזהו כללו של דבר עדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור ולחייב (לפטור ולחייב) עד שלא נחקרה עדותן ואמרו מבודין אנו הרי אלו נאמנים משנחקרה עדותן ואמרו מבודין אנו אין נאמנין לעולם אין העדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין לא לוקין ולא משלמין ולא נהרגין עד שיגמר הדין לעולם אין אחד מן העדים נעשה זומם עד שיהיו שניהם זוממין ואין לוקה עד שיהיו שניהם לוקין ואין נהרג עד שיהיו שניהם נהרגים ולא משלם עד שיהיו שניהם משלמין אמר ר׳ יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מלבן של בייתוסין שהיו אומרים עד שיהרג הנדון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרה תורה (דברים יז) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת בעדים ב׳ ובזוממין ב׳ מה עדים שנים אף זוממין ב׳ באותה שעה קבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהיה מורה הלכה אלא ע״פ שמעון בן שטח.
אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין, שֶׁהֲרֵי הַצְּדוֹקִין אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (דברים י״ט:י״ט), וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם. וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרֵגוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין ו – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשע"ה), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות למשפחת המהדיר), תוספתא – דפוסים סנהדרין ו – על פי דפוס וילנא, מקבילות במשנה סנהדרין ו – באדיבות ד"ר רונן אחיטוב

Sanhedrin 6, Tosefta Printings Sanhedrin 6, Mishna Parallels Sanhedrin 6

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×