Tosefta Printings Nazir 2 – תוספתא דפוסים נזיר ב‏ – Tosefta Gedolah

תוספתא

פירוש

(א) בית ^אשמיי ^באומ׳ ^גכנויי ^דכנויין ^האסורין. כיצד, ^ואמ׳ הריני ^זנזיר ^חמן הגרוגרות ומן ^טהדבילה, ^יבית שמיי ^יאאומ׳ ^יבנזיר. (ב) הריני נזיר על מנת שאהא ^יגשותה יין, ומיטמא למתים, ^ידהרי זה נזיר, ובטל ^טותנאי, ^טזשהתנה על מה ^יזשכת׳ בתורה, וכל המתנה על מה ^יחשכת׳ בתורה תנאו בטל. (ג) יודע אני שיש ^יטנזירין, אבל ^כאיני יודע ^כאשהנזירין ^כבאסורין ביין, שאסור לשתות יין, ^כגולטמא למתים, ^כדר׳ שמעון אומ׳ אין לך פתח גדול מזה. (ד) הרי עלי לגלח חצי ^כהנזיר, הרי זה מגלח נזיר שלם דברי ^כור׳ ^כזמאיר, ^כחר׳ שמעון ^כטפוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבין. (ה) הריני נזיר, ועלי לגלח נזיר, ^לואם ^לאגילח ^לבלעצמו לא יצא. (ו) הרי עלי לגלח חצי ^לגנזיר, ^לדוחזר ואמ׳ הריני נזיר, ^להאם ^לוגלח ^לזלעצמו לא יצא. ^לחאילו ^לטקרבנות שהזיר עליהן, לא ^מאמ׳ כלום, ^מאשנ׳ ^מבקרבנו לה׳ על נזרו, ולא נזרו על קרבנו. (ז) הרי עלי חטאתו ואשמו של ^מגפל׳, ^מדמדעתו יצא, ^מהשלא מדעתו לא יצא. הרי זה חטאתו ואשמו של פלוני, ^מווהלך הלה ^מזוהביא לעצמו, ^מחהרי ^מטהן כחטאת ואשם שכיפרו ^נהבעלים. (ח) הריני ^נאנזיר ^נבשיהא לי בן, ונולד לו בן ספק שהוא בן קיימא ^נגספק שאינו בן קיימא, ^נדר׳ יהודה פוטר, ששגגת נזירות ^נהמותר. ר׳ ^נושמעון ^נזמחייב, ששגגת נזירות אסורה. ^נחיאמר אם ^נטהיה בן קיימא הריני נזיר חובה, ואם לאו, הריני נזיר ^סנדבה. (ט) הריני נזיר על מנת שיהא בכרי ^סאזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב, או שאבד, ספק ^סבהיו בו ספק לא היו בו, ^סגר׳ יהודה ^סדפוטר, ^סהששגגת ^סונזירות מותרת. ^סזור׳ שמעון מחייב, ששגגת נזירות אסורה. ^סחיאמר אם ^סטהיו ^עכדברי הריני נזיר חובה, ואם לאו, הריני נזיר נדבה. (י) הריני נזיר לאחר ^עאועשרים יום נזיר מעכשיו מאה יום, מונה עשרים ^עבואחד ומונה שלשים ^עגומספק, מונה שמונים ^עד(וחוזר ומונה שלשים) ^עהלהשלים ^עונזירותו ראשונה. ^עזאמ׳ ר׳ שמעון בן ^עחלעזר לא נחלקו בית ^עטשמיי ובית ^פהלל על ^פאשנדר נזיר שלשים יום, ^פבשאם ^פגגילח ^פדביום שלשים לא יצא, על מה נחלקו על ^פהשנדר סתם, ^פושבית שמיי ^פזאומ׳ אם ^פחגילח ^פטביום שלשים ^צלא ^צאיצא, ^צבובית הלל ^צגאו׳ אם ^צדגילח ^צהביום ^צושלשים ^צזיצא. (יא) ^צחמי שנזר שתי ^צטנזיריות, ^קראשונה נזירות סתם, ^קאושניה נזירות ^קבשלשים, מגלח את ^קגהראשונה ^קדביום שלשים ואחד ^קהואת השנייה ביום ששים ואחד. ^קוואם ^קזגילח את הראשונה ^קחיום שלשים, מגלח את השנייה ^קטביום ששים ^קייצא. ^קיאראשונה נזירות שלשים, ושנייה נזירות סתם, מגלח את הראשונה ^קיבביום שלשים ואחד ^קיגואת השנייה ביום ששים ואחד, ואם ^קידגילח את הראשונה ^קטוביום שלשים, ^קטזמגלח את השנייה ביום ששים ^קיזואחד, ואם גילח ביום ששים לא יצא. (יב) ^קיחמי שאמר הריני נזיר, ^קיטוניטמא ^קכביום שלשים ^קכא^קכבסותר את הכל. ^קכגר׳ יהודה ^קכדאומ׳ ^קכהמשם ^קכור׳ ^קכזליעזר לא סתר אלא שבעה. ^קכח^קכטהריני נזיר שלשים יום, ^קל^קלאוניטמא יום שלשים, סותר את הכל. (יג) הריני נזיר מאה יום, וניטמא ^קלביום מאה סותר את הכל. ^קלגר׳ יהודה ^קלדאומ׳ ^קלהמשם ר׳ ^קלוליעזר לא סתר אלא שלשים. ^קלזניטמא ביום ^קלחמאה ואחד סותר שלשים. ^קלטר׳ יהודה ^קמאומ׳ ^קמאמשם ר׳ ^קמבליעז׳ לא סתר אלא שבעה. ^קמגזה ^קמדהכלל ^קמהשר׳ יהודה אמ׳ ^קמומשם ^קמזר׳ ^קמחליעזר, כל ^קמטשניטמא ^קנביום שראוי להביא ^קנאבו קרבן ^קנבויש לו ^קנגלספור ^קנדסותר ^קנהשלשים ^קנויום, ^קנזוכל ^קנחשניטמא ^קנטביום שאין ראוי להביא ^קסבו קרבן ^קסאויש לו ^קסבלספור, ^קסגלא ^קסדסתר אלא ^קסהשבעת ^קסוימים, חוץ מימי טומאתו ^קסזבלבד. (יד) ^קסחמי שהיה ^קסטטמא ^קעונזר, אסור לגלח, ^קעאולשתות יין, ^קעבוליטמא למתים. ^קעגואם ^קעדגילח, ושתה ^קעהיין, ^קעווניטמא למתים, ^קעזסופג ^קעחאת הארבעים. ^קעטמזה ^קפושונה, ^קפאהטמאין לא עלו ^קפבלו, ואין יום השביעי עולה לו מן ^קפגהמניין. כל ^קפדאילו ^קפהשיאמרו אין מתחיל ^קפולימנות עד ^קפזשיטהר, ^קפחאין יום השביעי עולה לו ^קפטמן המניין. כל ^קצאילו ^קצאשיאמרו מתחיל ^קצבמונה מיד, יום השביעי עולה לו מן ^קצגהמניין. מנה נזירותו ולא ^קצדהביא קרבנותיו, ^קצהאסור לגלח, ^קצוולשתות יין, ^קצזולטמא ^קצחלמתים. ^קצטואם ^רגלח, ושתה יין, ^ראוניטמא למתים, הרי זה ^רבסופג את ^רגהארבעים. ^רדר׳ שמעון ^רהאומ׳ כיון שנזרק עליו אחד מן ^רוהדמים ^רזהותר ^רחלנזיר לשתות יין ^רטוליטמא למתים. (טו) ^רימי שנזר שתי ^ריאנזיריות, מנה ראשונה ^ריבולא הביא קרבנותיו, ואחר כך נשאל ^ריגעל הראשונה לחכם ^רידלהתיר לו, ^רטויצתה נזירות ^רטזשניה ^ריזבראשונה. מנה ^ריחשתיהם, והביא קרבנות ^ריטשתיהן כאחת, ^רכלא עלת בידו אלא אחת. הפריש של ^רכאזה ^רכבבפני עצמו, ושל זה בפני עצמו, והלך והקריב של זו ^רכגבזו, ^רכדלא יצא.זרעים, מועד, נשים, ב"ק, ב"מ, ב"ב – מהדורת הרב שאול ליברמן על פי כתב יד וינה 20 (= ב), עם שינויי נוסחאות מכתב יד ערפורט (ברלין 1220) (= א), קטעי גניזה (= ג), ודפוס ראשון (= ד), ברשותם האדיבה של בית המדרש ללימודי יהדות (כל הזכויות שמורות), שאר סדרים על פי דפוס וילנא

הערות

^א שמיי | א ג ד שמאי.

^ב אומ׳ | ד אומרים. ג ח׳.

^ג כנויי | א ד כינויי ג כינוי.

^ד כנויין | א ג ד כינויין.

^ה אסורין | ג אסור ד איסור.

^ו אמ׳ | ד אמר ג אומ׳.

^ז נזיר | ג נזירות.

^ח מן הגרוגרות | ד הן הגרוגרו׳.

^ט הדבילה | ד הדבלה.

^י בית שמיי | ד ב״ש א בית שמאי.

^יא אומ׳ | ד אומר׳.

^יב נזיר | א נזיר [ובית הילל אומ׳ לא נזיר].

^יג שותה | ד שות׳.

^יד הרי זה | א הוא.

^טו תנאי | א ד תנאו.

^טז שהתנה | א שהיתנה.

^יז שכת׳ | א ד שכתוב.

^יח שכת׳ | ד שכתוב.

^יט נזירין | א נזירים.

^כ איני | ד אינו.

^כא שהנזירין | א שהנזיר.

^כב אסורין ביין שאסור | א אסור.

^כג ולטמא | א ד וליטמא.

^כד ר׳ | ד רבי.

^כה נזיר1 | ד נזי׳.

^כו ר׳ | ד רבי.

^כז מאיר | א יהודה.

^כח ר׳2 | ד רבי א ור׳.

^כט פוטר | ד פוט׳.

^ל ואם | א אם.

^לא גילח | ד גלח.

^לב לעצמו | א את עצמו.

^לג נזיר | ד נזי׳.

^לד וחזר ואמ׳ הריני | ד ועלי לגלח.

^לה אם | ד ואם.

^לו גלח | א גילח.

^לז לעצמו | א את עצמו.

^לח אילו | ד אלו.

^לט קרבנות שהזיר | א קרבני שאזור.

^מ אמ׳ | ד אמר.

^מא שנ׳ | ד שנאמ׳.

^מב קרבנו | ג קורבנו.

^מג פל׳ | א פלוני ד פלני.

^מד מדעתו1 - פלוני | כ״ה א ד. ב ח׳.

^מה שלא | א ושלא.

^מו והלך | א הלך.

^מז והביא לעצמו | ד והבי׳ עצמו.

^מח הרי | א והרי.

^מט הן | ד זה.

^נ הבעלים | ד בעלים.

^נא נזיר | ד נזי׳.

^נב שיהא | א כשיהיה.

^נג ספק2 | א וספק.

^נד ר׳ | ד רבי (ב״פ).

^נה מותר | ד מותר׳ א מותרת.

^נו שמעון | א שמע׳.

^נז מחייב | ד מחויב.

^נח יאמר | א ויאמר ד ואמר.

^נט היה | א ח׳.

^ס נדבה-מנת | ד ע״מ.

^סא זה | א הזה.

^סב היו | א היה (ב״פ).

^סג ר׳ | ד רבי.

^סד פוטר | ד פוט׳.

^סה ששגגת | ד שגגת.

^סו נזירות | ד נזירו׳.

^סז ור׳ שמעון | א ר׳ שמע׳.

^סח יאמר | א ויאמר ד אמר.

^סט היו | א היה.

^ע כדברי | א בו.

^עא ועשרים | ד עשרים א שלשים.

^עב ואחד | ד וחוזר א חוזר.

^עג ומספק מונה | א מפסיק ומוגה.

^עד (וחוזר ומונה שלשים) | א ח׳.

^עה להשלים | א משלים.

^עו נזירותו | ג נזירות.

^עז אמ׳ ר׳ | ד אמר רבי.

^עח לעזר | א ד אלעזר.

^עט שמיי | א ד שמאי.

^פ הלל | א הילל.

^פא שנדר נזיר | א [מי] שנזר.

^פב שאם | א אם.

^פג גילח | ד גלח.

^פד ביום | א ליום.

^פה שנדר | א [מי] שנזר.

^פו שבית שמיי | ד שב״ש א בית שמאי.

^פז אומ׳ | ד אומרי׳.

^פח גילח | ד גלח.

^פט ביום שלשים | ד ביו׳ ל׳ א לשלשים יום.

^צ לא | א ד ח׳.

^צא יצא | ד יצא [מישנזר].

^צב ובית הלל | א ובית הילל ד וב״ה.

^צג או׳ | א אומ׳.

^צד גילח | ד גלח.

^צה ביום | א ליום ד ליו׳.

^צו שלשים | ד ל׳.

^צז יצא | א ד [לא] יצא.

^צח מי שנזר | ד ח׳.

^צט נזיריות | א ג נזירות.

^ק ראשונה נזירות | ד ראשונ׳ נזירו׳.

^קא ושניה | א ושנייה ד ושניי׳.

^קב שלשים | ד ל׳ א שלשים [יום].

^קג הראשונה | ד הראשונ׳.

^קד ביום | א ג ליום.

^קה ואת השנייה ביום | א ושנייה ליום.

^קו ואם | ג אם א שאם.

^קז גילח | ד גלח.

^קח יום | א ג ליום.

^קט ביום | א ליום.

^קי יצא | א ד [לא] יצא.

^קיא ראשונה-יצא | ג ח׳.

^קיב ביום | א ליום (ב״פ).

^קיג ואת השנייה | א והשנייה.

^קיד גילח | ד גלח.

^קטו ביום | א ליום (ב״פ).

^קטז מגלח | ד וגלח.

^קיז ואחד-לא | א ד ח׳.

^קיח מי שאמר | א מי שאמ׳ ג משאמ׳.

^קיט וניטמא | ג ד ונטמא א ניטמא.

^קכ ביום | ג ליום.

^קכא סותר | כ״ה א ד. ב מותר.

^קכב סותר את הכל | ג ח׳.

^קכג ר׳1 | ד רבי א ג [ביום שלשים ואחד סותר (ג מתיר) את הכל] ר׳.

^קכד אומ׳ | ד אומר.

^קכה משם | א ג משום.

^קכו ר׳2 | ד רבי.

^קכז ליעזר | ד אליעזר א ג אלעזר.

^קכח הריני - נזיר | א ח׳.

^קכט הריני - שבעה | ג ח׳.

^קל וניטמא | ד ונטמא.

^קלא וניטמא | ד ונטמא א ניטמא.

^קלב יום | א ביום.

^קלג ר׳ | ד רבי (ב״פ).

^קלד אומ׳ | ד אמר.

^קלה משם | א משום.

^קלו ליעזר | א אליע׳ ד אליעזר.

^קלז ניטמא | א ח׳.

^קלח מאה | א [ושל] מאה.

^קלט ר׳ | ד רבי (ב״פ).

^קמ אומ׳ | ד אמר.

^קמא משם | א משום.

^קמב ליעז׳ | א אליע׳ ד אליעזר.

^קמג זה | ג ח׳.

^קמד הכלל | ג כלל.

^קמה שר׳ יהודה אמ׳ | ד שרבי יהודה אמר א שאמ׳ ר׳ יהודה ג אמ׳ ר׳ עקיבה.

^קמו משם | א ג משום.

^קמז ר׳ | ד רבי.

^קמח ליעזר | א ד אליעזר ג אלעזר.

^קמט שניטמא | ג שמטמא.

^קנ ביום | ג ליום.

^קנא בו | א ג ח׳.

^קנב ויש | א ג יש.

^קנג לספור | א לסתור.

^קנד סותר | ג מות׳.

^קנה שלשים | ד ל׳.

^קנו יום | ג ח׳.

^קנז וכל | א ג כל.

^קנח שניטמא | ג שניתן.

^קנט ביום | ד ביו׳ [שלשי׳].

^קס בו | א ג ח׳.

^קסא ויש | א ג ואין.

^קסב לספור | א לסתור.

^קסג לא | ג אין.

^קסד סתר | א סותר ג מות׳.

^קסה שבעת | א ג שבעה.

^קסו ימים | ד ימי׳. א ג ח׳.

^קסז בלבד | א ג ח׳.

^קסח מי שהיה | ג משהיה.

^קסט טמא | ד טמ׳.

^קע ונזר | ג ונזיר.

^קעא ולשתות | ד ולשתו׳.

^קעב וליטמא למתים | ג ולטמא למתים ד וליטמ׳ למתי׳.

^קעג ואם | א ג אם.

^קעד גילח | ד גלח.

^קעה יין וניטמא למתים | ד ח׳.

^קעו וניטמא | ג ולטמא.

^קעז סופג | ג לוקה א [הרי זה] לוקה.

^קעח את הארבעים | ג ח׳.

^קעט מזה | ג ומזה.

^קפ ושונה | כ״ה א. ב ג ד ושותה.

^קפא הטמאין | א ג וטמאין.

^קפב לו1 | ג ח׳.

^קפג המניין | ג המיניין א המינין.

^קפד אילו | ד אלו.

^קפה שיאמרו | א שאמרו ג שאמ׳.

^קפו לימנות | ד לימנו׳ ג למנות א ומונה.

^קפז שיטהר | ד שיטה׳.

^קפח אין - הארבעים | ג ח׳.

^קפט מן המניין | א מן המיניין. ד ח׳.

^קצ אילו | ד אלו.

^קצא שיאמרו | א ד שאמרו.

^קצב מונה | א ומונה ד מונ׳.

^קצג המניין | ד המניי׳ א המינין.

^קצד הביא | ד הבא.

^קצה אסור | ד אסו׳.

^קצו ולשתות | ד ולשתו׳.

^קצז ולטמא | א וליטמא.

^קצח למתים | ד למתי׳ [הבי׳ קרבנותיו ולא גלח אסור לשתות יין וליטמא למתים].

^קצט ואם | א ד אם.

^ר גלח | א גילח.

^רא וניטמא למתים | ד ונטמא למתי׳.

^רב סופג | א לוקה.

^רג הארבעים | ד הארבעי׳.

^רד ר׳ | ד רבי.

^רה אומ׳ | א או׳ ד אומר.

^רו הדמים | ג הדמין.

^רז הותר | א ג מותר.

^רח לנזיר לשתות | א ג לגלח ולשתות.

^רט וליטמא | ג ולטמא.

^רי מי שנזר | ג משנזר.

^ריא נזיריות | א ג ד נזירות.

^ריב ולא הביא | א והביא.

^ריג על הראשונה | א ח׳.

^ריד להתיר | ד והתיר א והותר.

^רטו יצתה נזירות | א יצאת.

^רטז שניה | א ד שנייה.

^ריז בראשונה | ד בראשונ׳.

^ריח שתיהם | א ד שתיהן.

^ריט שתיהן | ד שתיהם.

^רכ לא עלת | ד לא עלתה א אין.

^רכא זה | א ד זו (ב״פ).

^רכב בפני עצמו | א בעצמה (ב״פ).

^רכג בזו | א ד בזו [ושל זו בזו].

^רכד לא | א [הרי זה] לא.

(א) ב״ש אומרים כנויי כינויין [איסור] כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבלה ב״ש או׳ נזיר הריני נזיר ע״מ שאהא שותה יין ומיטמא למתים ה״ז נזיר ובטל תנאו [שהתנה] על מה שכתוב בתורה כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל יודע אני שיש נזירין אבל איני יודע שהנזירין אסורין ביין [שאסור לשתות יין] וליטמא למתים ר״ש אומר אין לך פתח גדול מזה. (ב) הרי עלי לגלח חצי נזיר ה״ז מגלח נזיר שלם דברי ר״מ ר״ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ואם גלח לעצמו לא יצא הרי עלי לגלח חצי נזיר ועלי לגלח נזיר ואם גלח לעצמו לא יצא. (ג) אלו קרבנות שהזיר עליהן לא אמר כלום שנא׳ (במדבר ו) קרבנו לה׳ על נזרו ולא נזרו על קרבנו הרי עלי חטאתו ואשמו של פלוני מדעתו יצא שלא מדעתו לא יצא ה״ז חטאתו ואשמו של פלוני והלך הלה והביא [עצמו] ה״ז כחטאת [ואשם] שכיפרו בעליה. (ד) הריני נזיר [שיהא] לי בן ונולד לו בן ספק שהוא בן קיימא ספק [שאינו] בן קיימא ר׳ יהודה פוטר ששגגת נזירות מותרת ר״ש מחייב ששגגת נזירות אסורה [ואמר] אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ע״מ שיהא בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ספק היו בו ספק לא היו בו ר״י פוטר [ששגגת נזירות מותרת ור״ש מחייב ששגגת נזירות אסורה ואמר] אם היו כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. (ה) הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר מעכשיו מאה יום מונה עשרים [וחוזר ומונה] שלשים ומספק מונה שמונים [וחוזר ומונה] שלשים להשלים נזירותו ראשונה. (ו) אמר רשב״א לא נחלקו ב״ש וב״ה על שנדר נזיר ל׳ יום שאם גלח ביום שלשים [לא] יצא על מה נחלקו על שנדר סתם [שב״ש אומרים אם] גילח ביום ל׳ יצא מי שנזר [וב״ה אומרים אם גלח ליום ל׳] לא יצא. (ז) שתי נזירות ראשונה נזירות סתם ושניה נזירות ל׳ מגלח את הראשונה ביום ל׳ ואחד ואת השניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה יום ל׳ [מגלח] את השניה ביום ששים לא יצא ראשונה נזירות שלשים ושניה נזירות סתם מגלח את הראשונה ביום ל׳ ואחד [ואת השניה] ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל׳ [וגלח את] השניה ביום ששים יצא. (ח) מי שאמר הריני נזיר ונטמא ביום שלשים סותר את הכל ר׳ יהודה אומר משום ר״א לא סתר אלא שבעה הריני נזיר ל׳ יום ונטמא יום שלשים סותר את הכל הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר את הכל ר׳ יהודה אומר [משם] ר״א לא סתר אלא שלשים נטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים ר׳ יהודה אומר [משם] ר״א לא סתר אלא שבעה זה הכלל [שר״י אמר משם] ר״א כל שנטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר ל׳ יום וכל שנטמא ביום ל׳ שאין ראוי להביא [בו] קרבן ויש לו לספור לא סתר אלא [שבעת] ימים חוץ מימי טומאתו בלבד. (ט) מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גלח ושתה סופג את [ארבעים מזה ושותה] הטמאין לא עלו לו ואין יום ז׳ עולה לו מן המנין כל אלו [שיאמרו] אין מתחיל לימנות עד שיטהר אין יום ז׳ עולה לו כל אלו שאמרו מתחיל [מונה] מיד יום ז׳ עולה לו מן המנין. (י) מנה נזירותו ולא הביא קרבנותיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים הביא קרבנותיו ולא גלח אסור לשתות יין ולטמא למתים אם גלח ושתה יין ונטמא למתים ה״ז סופג את הארבעים ר״ש אומר כיון שנזרק עליו א׳ מן הדמים הותר לנזיר לשתות יין ולטמא למתים. (יא) מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו ואח״כ נשאל על הראשונה לחכם והתיר לו יצתה נזירות שניה בראשונה מנה שתיהן והביא קרבנות שתיהן כאחת לא עלתה בידו אלא אחת הפריש של זו בפני עצמו ושל זו בפני עצמו והלך והקריב של זו בזו [ושל] זו בזו לא יצא.על פי דפוס וילנא

הערות

Tosefta

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון